ביום שישי האחרון היה לי ויכוח עם דודי, אני טוען שמשום שהוא מחלל שבת בפהרסיא והוא מעשן בשבת כדאי שאני אקדש ולא הוא, משום שלדעתי הוא לא יוציא את שאר הסועדים ידי חובה משום שהם לא בקיאים בהלכות ואינם יודעים שצריכים לחזור אחריו כדי לצאת ידי חובה לידי כל הדעות, יש לציין שלפעמים יוצא שאנו מקדשים על יין שאינו מפוסטר ואז נוצרת בעיה. א. האם דודי צריך לקדש או אני ? (הוא מבוגר ממני בהרבה והוא מקבל בהבנה יחסית את כך שאני חולק עליו שהוא לא יקדש, הדבר לא יוצר מריבות) ב. והאם אבי שהוא גם כן מחלל שבת בפהרסיא עדיף שיקדש או אני? (אבי מקבל ביותר הבנה בכך שאני אקדש) ג. ומה אוכל לעשות בעניין שמשפחתי מדליקה אור בשבת הרי זה בכל הבית ולא אוכל להסתתר מפני האור? (יש לציין שביקשתי מהם לא להדליק אבל הדבר "מוגזם" בעינהם)

אם אין הדבר מביא למריבות וסכסוכים משפחתיים כפי שכתבת אז ברור שעדיף שאתה תקדש ולא אביך או דודך שמחללים שבת. ולגבי האור, אם מדובר בחדר שהיה האור דולק בו מע"ש והם כיבו והדליקו מותר לך להשתמש באור הזה ואם מדובר בחדר שהיה חשוך והם הדליקו בו את האור מותר לך להשתמש באור הזה רק בדברים שיכלת לעשות גם בלי אור אבל למשל לקרוא וכדו' אסור.