איך ניתן להבין את ספר יונה, האם יש לו פירוש מיוחד? אם תושבי נינוה שבו מדרכם ואלוקים ניחם על הרעה, אז על מה יונה מצטער, על זה שהוא אל רחום וחנון? ומה קורה בהמשך עם הקיקיון? ולמה בסוף אלוקים לא רצה לחוס על נינוה?

כמה דרכים הציעו הפרשנים כדי להסביר את פשרו של ספר יונה. וכמה ספרים נתחברו על זה. והדברים ארוכים. וכאן נצביע על אחת מהדרכים ובקיצור נמרץ. ספר יונה עוסק בשאלת הצדק שבמחילה. האם החוטא ראוי למחילה ושתקובל תשובתו? יונה הנביא ודאי לא חולק על האמור בתורת משה, שהתשובה מועילה ומכפרת, אלא שיונה תמה: האם בכל מקרה יש לסלוח לחוטאים? האם גם חוטא שברור שיחזור לחטאו לאחר שאימת העונש תסור מעליו ראוי למחילה? האם בכך שהקב"ה סולח ומאריך אפו לרשעים לא מתרבים בעולם גזלנים ואנסים ורוצחים? טענתו של יונה אינה מדוע ה' סולח למי ששב, אלא מדוע ה' מקבל את תשובתם של אנשי נינוה למרות שהיא אינה תשובה אמיתית, הבאה מתוך הכרת הרע שבדרכם ורצון לתקן, והיא נובעת רק מפחד העונש. יונה יודע שלאחר שיסור מהם האיום שעירם תהפך, הם ישובו למעשיהם הרעים. וא"כ מדוע הם ראויים למחילה? לדעתו, רחמי ה' לא צריכים לחול על מי שתשובתו היא זמנית והוא עתיד לשוב לחטאו. לא מפריע לו שה' רחום וחנון, אלא שהרשעים מנצלים את רחמי ה' כדי להמשיך ולהרשיע. אומנם סוף דבר חס ה' על נינוה מפני שיש בה הרבה בני אדם שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם, כלומר, אין הם מבינים את מה שמבין יונה, ואע"פ שהם עתידים לשוב ולחטוא, כעת הם שבים, וגדול ערכה של תשובה, עד שהיא מתקבלת גם אם אינה חזקה דיה למנוע מהחוטא לשוב לחטאו. ובלבד שאין הוא אומר ביודעין: אחטא ואשוב. ואהבת הקב"ה את בריותיו גורמת לו לשמוח בתשובתם, גם אם גלוי לפניו שתשובה זו לא תחזיק מעמד ימים רבים.