ראיתי כי השו"ע באורח חיים, סימן שמ, סעיף ד כותב "יש ליזהר שלא לכתוב באצבעו במשקין על השלחן או באפר. אבל מותר לרשום באויר כמין אותיות". ועל סעיף זה כותב בספר פסקי תשובות [שמ, ס"ק טז] "וכן יש אוסרים לעשות צורות שונות בעלות משמעות ע"י שילוב של אצבעות שתי הידיים זה בזה". שאלותיי הם כאלה: א. האם באמת אסור לעשות את זה בשבת, כלומר להשתמש בשפת הסימנים? ב. במידה ואסור, אז אנחנו מתירים לחרשים לעשות זאת מכיוון שזה צורך ולא על זה גזרו חז"ל, האם הנחה זאת נכונה? ג. אשמח אם הרב יוכל לפרט את הסברא \ הסברות המרכזית להתיר או לאסור כי בזה אני מתעניין ביותר [וגם על מקור או שניים אשמח].

מן התורה אין האדם חייב במלאכת כתיבה בשבת אלא אם כן כתב בדבר המתקיים על דבר שמתקיים, אבל אם כותב על דבר שאינו מתקיים, כגון: שכותב באצבעו כמין אותיות על שמשת החלון וכדו' שאז כתיבתו ניכרת, הדבר אסור מדרבנן, וזהו מה שכתב השו"ע בסימן ש"מ ס"ד, יש ליזהר שלא לכתוב במשקין על השלחן או באפר, ומהלשון שכתב מרן השו"ע בלשון יש ליזהר ולא כתוב אסור משמע שלדעת מרן אין בזה איסור כל כך, כיון שלאחר זמן מה לא יהיה ניכר הכתיבה. וכאן השאלה היא על כתיבה באויר שזה אפ' לא נקרא דבר שמתקיים לזמן מועט, ולכן פשוט הדבר שיש להתיר זאת, וכמ"ש בתרומת הדשן (סי' ס"ג) והובאו דבריו בדברי הרמ"א שם, שמותר לרשום באיר כמין אותיות. אלא שמרן הבן איש חי בספרו תורה לשמה (סי' פ"ח) הוכיח מדברי הגמ' בשבת (קב:) שאם הכותב מתכוון לשם אימון ידיו לכתיבת סתם וכדו' אסור לעשות כן. וע"פ מ"ש למעלה רוב הפוסקים חולקים עליו בזה, ויש להתיר זאת. ואפילו אם עושה צורות בעלות משמעות ע"מ שחבירו יבין את כוונתו ג"כ מותר, וכמו שכתבו הפמ"ג (סי' ש"מ במשבצות זהב סק"ג) והמ"ב שם (ס"ק כ"ב), והכף החיים שם (ס"ק מ"ט) ועוד. ולכן כשיש צורך בדבר, כגון: לסמן בשפת החירשים, פשיטא לי שמותר בלי שום ספק כלל. ואני מקווה שסייעתי לך במידת מה.