אנו חיילים הנמצאים בצבא בשבת. מאחר ומהשעה שש וחצי בבוקר לא יהיה לנו מניין (כי 2 חיילים עולים לסיור) עומדות בפנינו 2 אפשרויות: - להתפלל עמידה של שחרית בנץ ואז את מוסף מיד, אך לא יהיה לנו זמן לקריאת התורה של שחרית ונאלץ לדלג עליה ולהשלימה בתפילת מנחה בשעה 3 בצהרים (כאשר שני החיילים ישובו מהסיור). - להתפלל את כל התפילה כסדרה כולל קריאת התורה אך בהנחה שאנו מתפללים את העמידה של שחרית לאחר זמן ציצית ותפילין אך לפני הנץ. איזו אפשרות עדיפה?

שאלה זו מתחלקת לשניים: א. האם תפילה במניין עדיפה על תפילה שלאחר הנץ? ב. באיזו מידה ישנה חשיבות לקרוא בתורה בשבת את פרשת השבוע בשחרית ולא במנחה? להלן נתייחס לכל שאלה בנפרד ולחשבון ההלכתי הכולל העולה משתיהן יחד: א. השולחן ערוך (אורח חיים פט, א) פסק שאין להתפלל לכתחילה לפני הנץ החמה, ורק אם התפלל בדיעבד יצא. עם זאת, כבר פשט ההיתר להתפלל לכתחילה לפני הזמן בכל מקום שיש בו צד של אילוץ, וכמו שכתב המשנה ברורה (פט, ס"ק א). כדוגמא לכך, האגרות משה (אורח חיים חלק ד, סימן ו) התיר להתפלל לפני הנץ כדי שלא להפסיד תפילה במניין. לכן מסקנתנו היא, שתפילה במניין עדיפה אפילו אם היא מחייבת להתפלל קודם הנץ. ב. אמנם קריאת התורה לא נתקנה בתפילה שחרית דווקא, אך כבר הורגלו לקרוא אותה אז, משום זריזים מקדימים למצוות. האפשרות לדחות את קריאת התורה למנחה נידונה בפוסקים, יש המתירים ויש האוסרים (בדגמ"ר או"ח קלה, ב התיר אך בכה"ח קלה, ט אסר על פי הסוד. וע"ע צי"א חי"ג, כ"ז שהעיד על החת"ס שהוציא ספר תורה במנחה כשלא הספיק לקרוא בתורה בשחרית). בשות "מלמד להועיל" (ח"א, או"ח סי' ד') הביא את תקנת רבי עזריאל הילדסהיימר לעשות כן לכתחילה במקום הצורך, אך העיר על כך שאין לעשות זאת בדרך קבע אלא באופן חד פעמי בלבד. להלכה, הכרענו בספר "הלכה כסדרה" (כרך 'הלכות בית כנסת צבאי' [שעתיד לצאת לאור בקרוב] פרק כ"ח) שניתן לדחות את הקריאה בתורה לתפילת מנחה, כל עוד מדובר באופן חד פעמי. אף על פי כן, נראה לענ"ד שלא כדאי להיכנס לדוחק זה, משום שיש חשש שמניין לא יוכל להתקיים בשעת המנחה. לכן נראה לי שיש להעדיף להתפלל קודם הנץ לפי סדר התפילה. דובר צה"ל בשם הרבנות הצבאית הראשית