אני לומד במכינה ואחד הרבנים שלנו שאל אותנו דבר כזה: נגיד שבא איש ונכנס לכנס כלשהוא של נשים ויורה והורג מספר מהן. לפי התורה הוא יוצא לחופשי, כי נשים פסולות לעדות. מה עונים על שאלה כזו? ואיך בכלל מתייחסים לכל האשמות של ’תורה מפלה נשים’? וגם כמובן למה בכלל אישה פסולה לעדות? (השיעור שלנו הוא איך להתמודד בצבא עם שאלות מסוג זה..)

לפי דין תורה מי שרוצח נשים חייב מיתה בדיוק כמו מי שרוצח גברים. ואין הבדל בין נפש לנפש בתורה, וערכה של כל נפש מישראל יקרה, של איש או של אשה. וכבר הייתה בישראל פעם מלחמת אחים שלמה מפני שפגעו ורצחו אישה אחת - פילגש בגבעה (בספר שופטים). ובכלל היחס אל נשים בישראל תמיד היה טוב יותר מהיחס לו הן זכו באומות האחרות, כולל בעולם המודרני בו האישה ממשיכה להיות חפץ בשרותו של הגבר, ובעיקר בשירות יצריו. אומנם אישה פסולה לעדות, אך לא לכל עדות. לעדות ממון או לעדות נפשות אישה פסולה, אך לעדויות אחרות, כגון: במקום עיגון או להעיד על האסור והמותר וכד', אישה כשרה. וטעם הדבר הוא מפני שבבתי הדין נתונים העדים ללחץ עצום מצד תובע והנתבע החוקרים אותם לעיתים רבות בצורה מבזה, וכן מלחץ שלפני ואחרי העדות. ומאחר והזכות להעיד קשורה גם בחובה להעיד, לא רצתה התורה לחייב אישה לעמוד במצב בו היא נפגעת כדי להעיד על אחרים, ולכן פסלה את עדותה. אין זה אומר שלא מתחשבים במה שהיא אומרת, אבל רישמית אי אפשר לחייב אותה להעיד, ובכך שחררה התורה את האישה מאיומים וסחיטות ועוד, שהיו נהוגות בהרבה בעולם העתיק, ולא נגמלנו מהם עד היום. נכון הוא הדבר שהתורה נותנת לאיש ולאיש יחס שונה, אבל טעות היא לחשוב שהתורה מפלה את האישה לרעה, להפך, התורה מבינה שיש הבדל בין נשים לגברים, הבדלים פיזיים והבדלים רוחניים ונפשיים. המינים השונים הם בעלי אישיות שונה ולכן הם צריכים התייחסות שונה. התורה מתייחסת לכל מין על פי מה שמתאים לו. המחשבה כאילו יחס שווה לאיש ולאישה אינו מפלה לרעה, הוא טעות. דווקא התייחסות לאישה כמו לאיש גוררת אחריה שורה של עוולות, מפני שלא מתיייחסים לאישה כפי שמתאים לה אלא כפי שמתאים לגבר. ההתכחשות להבדל בין המינים לא מטיב את מצב הנשים, אלא כופה עליהן לחקות את הגברים, ולא בזה חפצה התורה.