א. אשמח אם אוכל לקבל עצות איך לזכור את ההלכות שאני לומד, שראיתי שבשעת מעשה אני לא זוכר אותן, אז אני רוצה אם אפשר עצה לזה. ב. מה שאומרים שהכל לטובה, יכול להיות שבאופן כללי זה יהיה טוב אבל באמת לאדם מסוים מה שיקרה יהיה רע בשבילו? ג. נכונה האמירה ש"ברגע שנקבע שאני יהיה בבית, אני יהיה שם"? (למשל בטרמפים, שלא משנה כמה השתדלויות אני יעשה, בסוף זה נקבע בשמים מתי אגיע הביתה)?

א. שני דברי מועילים כדי לזכור את הלכות שלומדים: האחד - ללמוד את ההלכות ממקורותיהם, ולא רק את המסקנה הסופית. כשלומדים את ההלכה ואת המקור שלה והטעם והסברה שבה, קל יותר לזכור אותה. אומנם לימוד זה מצריך יותר זמן ויותר כוחות מפני שהוא מעמיק יותר, אך בסופו של דבר הוא חוסך זמן כיון שזוכרים את מה שלומדים לאורך זמן. מה גם שהיו קל יותר ללמוד את הלכות ממקורותיהם ובטעמיהם מדורות קודמים, מפני שהיום נתחברו כמה חיבורים שמסכמים את ההלכה ממקורה, ובספר אחד מביאים בסגנון קולח וברור את הסוגיב כולה, כמו הספר "פניני הלכה" של הרב אליעזר מלמד, ועוד. השני - סיכום תמציתי וברור. לאחר הלימוד צריך לציין בקצרה את שיטות המרכזיות ואת המסקנה להלכה באופן ברור. הסיבה המרכזית לשיכחה היא לימוד שאינו ברור כל צורכו. דבר ברור וחתוך קל לזכור. כמובן שכל העצות הללו לא יועילו מבלי חזרה של כמה וכמה פעמים על הנלמד. ב. הכוונה בביטוי "הכל לטובה" הוא שגם מה שנראה לפי שעה כרע יתברר בסופו של דבר כדבר טוב. והרבה דברים שגורמים לאדם צער בתחילתם הסתברו בסופם כמביאים תועלת רבה. וכבר סיפרו לנו חכמים בגמרא על אדם שהיה בדרכו למכור את סחורתו מעבר לים, ובדרכו לנמל נכנס קוץ ברגלו ועיכב אותו עד שהפליגה הספינה. והיה אותו אדם מקלל את יומו, כלומר מקלל את היום שנולד מפני שחשב שהפסיד הרבה כסף מזה שלא יוכל למכור את סחורתו מעבר לים. לימים שמע שטבעה הספינה בים, והבין שבזכות אותו קוץ הוא ניצל. והרבה קוצים פוגש האדם בימי חייו, ורבים מהם מצילים אותו מצרות גדולות. ג. המחשבה שהכל קבוע מראש ודאי אינה נכונה. ובהחלט מה שקובע הוא כמה השתדלויות יעשה האדם. ומי שמתרשל ולא עושה שום השתדלות כדי להגיע למקום שהוא רוצה להגיע לשם או כדי להשיג מה שהוא רוצה להשיג - הוא לא יגיע ולא ישיג. הדעה שהכל קבוע מראש ואין משמעות לעמל האדם אינה דרכה של תורה. התורה מצווה על האדם לעמול והתאמץ, אם בעבודת ה' ואם בדברים של חול, ומתוך כך להצליח.