איך להתיחס לעליה הגדולה מרוסיה הצפויה להגיע? (השאלה נשאלה בשנת תשנ"א)

אנו מתכוננים לקבל לארץ בעזרת ה', כמליון צדיקים גמורים, שעבירותיהם לא נחשבות, מפני שהם בגדר תינוקות שנשבו. כשאנו רואים את רצונם העז להכנס בבריתו של אברהם אבינו, אנו מבינים שרצונם הפנימי הוא להיות יהודים, ואל לנו להתפס לשטחיות ולהתרשם מההופעתם החיצונית. יש הטוענים שמניעיהם של העולים אינם טהורים, ולו רק ניתנה להם האפשרות להגיע למדינה אחרת, הם לא היו מגיעים לארץ ישראל. אבל הרמב"ם חולק עליהם. בהלכות גירושין, כתב הרמב"ם, שאם אדם חייב לגרש את אשתו ואינו רוצה בכך, מכים אותו עד שיאמר רוצה אני. שואל הרמב"ם: הרי הגט צריך להיות מרצונו של הבעל? ומתרץ, שכל אחד רוצה לקיים את דברי חכמים, אלא שיצרו תוקפו. לכן מלקים אותו, עד שיאמר רוצה אני, שאז מתגלה רצונו האמיתי. גם יהודי שנכפה עליו לעלות לארץ ישראל, מקיים בכך את רצון החכמים. ובודאי אותם עולים מרוסיה, שיכלו להשאר שם, ובכל זאת החליטו להגיע לארץ ישראל, מרצונם החופשי, מקיימים את מצוות חכמים, ומגלים בכך את רצונם הפנימי. תהליך אדיר ועצום זה, מעורר את כל האנושות להרהורים, אודות הקשר שבין עם ישראל לארצו. הרכבת נוסעת, ואנו נסחבים. "הארון נושא את נושאיו", עלינו להבין את המהלך, להדבק בו, ולהיות שותפים לו.