יש מקומות שיש בהם מודעה שחפצים שישארו נטושים זמן מסוים יופקרו. האם זה חל גם לגבי ספר עם שם?

ע"פ עצת הפוסקים (אגרות משה חו"מ ב,מה, מנחת יצחק ח,קמו) יש לעשות תקנה זו ולהודיע ברבים, ונראה שהיא מועילה אף לחפצים שיש בהם סימן ובכללם ספר עם שם. על מנת להתיר לקחת יש לוודא קיום התנאים הבאים: א. הדבר מועיל רק לגבי אדם שמודע לתקנה וראה את המודעה, לכן אם ידוע שאין זה כך וכגון שידוע שהספר היה שייך לאדם שאינו בן המקום ונזדמן ספרו לשם, יש לחוש שמא לא התייאש ולא הפקיר. אמנם אם אין ידוע מהיכן האדם מן הסתם הוא מן הרוב שהם בני המקום (אג"מ שם). ב. אם מדובר בישיבה והתלמיד עדיין לומד בה יש לשער שלא התייאש ולא אליו אמורה התקנה, אלא דווקא לתלמיד שכבר עזב את הישיבה ועבר הזמן המסויים ולא בא לקחת, ולכן אמרינן שהתייאש והפקיר. [אמנם היה ניתן אולי לחשוש שמא כלל לא שם לב שאבד ספרו, וממילא לא הפקירו ואי אפשר לקחת. אך יש לדחות חשש זה משום שאם עבר זמן רב בודאי שנזכר היכן ספרו, וזה שלא בא לקחתו הרי שבדעתו היה להפקירו]. הרב ניר אביב.