למה בפסיק רשיה על אף שלא התכוין למלאכה - חייב לעומת מלאכה שאינה צריכה לגופה שבה בעצם מתכוין למלאכה - ופטור?

מלאכה שלא צריכה לגופה - לפי בעלי התוספות ועוד ראשונים, הוא עושה מלאכה אבל לא לפי המטרה של מלאכה שנעשית בשבת, והיות שבשבת כתוב "מלאכת מחשבת" - שיטת רבי שמעון שזה חיסרון במלאכת מחשבת והתורה לא אסרה את זה. פסיק רישיה - אדם עושה פעולת היתר אבל בהכרח שיעשה איסור והיות וניחא ליה זה נחשב כאילו הוא התכוון לאותה פעולה. הוא שמח בתוצאה ולא כמו במלאכה שאין צריך לגופה, שזו לא אותה מטרה והוא לא מעוניין בה. לפי רבי שמעון אם לא ניחא ליה הוא פטור, ויש את שיטת הערוך - שלרבי שמעון זה אפילו מותר בשבת. אבל במלאכה שאינה צריכה לגופה הוא עושה מלאכה אבל במטרה אחרת ולכן חכמים אסרו.