בזמן האחרון לימדו אותנו על תקופת בית שני, מלכות החשמונאים והמלחמה במלכות יוון ושאר הממלכות אז עד עליית הורדוס. בלימוד זה למדנו על הצדוקים שהוגדרו ככאלו שלא הטיפו להתבוללות אלא לשילוב הנאמנות לתורה לחלקים בתרבות היוונית. עלו לי הרבה מחשבות טורדניות עקב זה, שהרי לכאורה גם חלק מהדתיים באוכלוסיה, ואני בתוכם, יכולים ברמה מסויימת להיכנס להגדרה זו. האם ניתן להכחיש את העובדה שהתרבות המערבית נכנסה עמוקות לחיינו? כמעט כל חלק בחיינו מושפע ממנה. וכמובן שעדיין אנחנו שומרי מצוות וחשובה לנו הלאומיות היהודית, ויש דברים שאנחנו כמובן מסננים ממה, אבל זה נראה לי לכאורה לא כזה שונה מאלו הנקראו ’צדוקים’. מהו המינון של השילוב שעלינו לשאוף אליו? האם עלינו לדחות את התרבות המערבית לגמריי מעלינו? הרי אף פעם לא נתקלתי בהתנגדות לאורך חיינו כעת, אף לא מרבניי. ועוד שנראה שהיחס אליהם היה טוטאלי ולא כמו היום שגם כלפי חלקים שאולי אפילו נחשבים גרועים מהם מבחינה מסויימת יש מיתון רב והבנה. אודה מאוד אם תוכל לענות לי ולהשקיט את ליבי

בכל הדורות כולם עם ישראל מנהל דו שיח עם התרבויות שמסביבו. ניתן אפילו לומר שחלק מהשינויים התרבותיים שמתרחשים אצל הגויים נועדו בשביל שאנו נלמד מהם את הנקודות הטובות.הדרך שעם ישראל נהג בכל הדורות לנהל דו שיח אולם לא לקבל את התרבות של הגויים כמות שהיא אלא לגייר אותה. כך למשל עשה הרמב"ם עם הפילוסופיה של אריסטו . הוא למד אותה וגייר אותה כלומר נתן לה פנים חדשות, פנים יהודיות. כך גם אנו בדורנו שמתמודדים מול התרבות המערבית צריכים להיזהרממנה מחד. אולם לא ניתן לחשוב שנוכל להתעלם ממנה. אנו צריכים ללמוד את הדברים הטובים שאותם ניתן לקחת משם. ודאי שכל מה שקשור לפריצות וחולשה רוחנית אנו צריכים לדחות בשתי ידים. אולם עם נדע לשמור על גבורתנו ועמדתנו היהודית נוכל לקחת גם מהתרבות המערבית דברים טובים. את העבודה הזו של גיור התרבות הגויים צריכים לעשות אנשים גדולים בתוכנו. הם צריכים להיות המסננת שלנו בתהליך הגיור של התרבות הגויית. משום כך יש חשיבות עצומה להיות קשור לתלמידי חכמים ולשמש אותם. כך נדע מה ראוי ומה אינו ראוי.