ב"ה אני יכול ללמוד וללמד תורה לאחרים וכך גם אני עושה. אני לומד עם שני ילדים ועם שניהם הייתי צריך קצת הדרכה: א. עם זה שאני לומד איתו מסכת מגילה יש פשוט בעיית הבנה ולאו דווקא זיכרון ולכן יוצא שכל פעם אנחנו חוזרים על אותן שורות הרבה מאד פעמים ומכיוון שהוא כל כך רוצה לקרוא אני לא מצליח להסביר לו טוב ואז אפילו שאני מסביר טיפה הוא מתחיל לקרוא מיד אחר כך. כיצד אני אוכל למנוע את בעיית ההבנה שלו או לבקש ממנו לקרוא ולהסביר? ב. עם חבר אחר אני לומד מסכת תענית, והוא דווקא מבין טוב, אבל הוא לא חוזר ולכן התוצאה הברורה שהוא לא זוכר. ניסיתי להאט את קצב הלימוד ובכל זאת לא נראה שהוא זוכר כ"כ. מה אפשר להגיד לו (או לעשות) אם הוא בכל זאת לא חוזר? ובעניין סיום מסכת שאנו די קרובים אליה זה נחשב שהוא סיים?

א. דרך הלימוד היא לומר את הדברים בשפה של הילד. הילד צריך לקרוא שורה ולאחר מכן לומר את השורה בשפה שלו. מותר שהילד יקרא אולם לאחר שקרא שורה בגמ' לעצור אותו ולומר לו שיגיד לך את השורה בלשון שלו. אם הוא לא מצליח אתה אומר לו זאת בשפה שהוא מבין. לאחר מכן הוא צריך שוב לחזור על קריאת השורה והסברה בדבריו. בגמ' יש ארבע סוגים של דברים. א.מימרה ב. סיעתא ג. שאלה ד. תשובה אתה יכול כל חלק של הגמ' לצבוע לו בצבע אחר. כך יהיה ברור לו מה אופי החלק שאותו אתם לומדים. לאחר שכך למדת איתו שאלה ותשובה אתה צריך לחבר לו את השאלה לנשוא הכללי שאליו מדובר. הוא צריך לדעת מה הנושא שאותו אתם לומדים. מה נאמר דבר חדש בנוגע לנושא שאותו אתם לומדים. בסוף כל דיון בגמ' לכתוב לו בשפה שלנו מה הנושא שלמדו . מה התווסף בגמ'. ב. לגבי הילד שלא חוזר זה לא נורא. קודם כל הוא רוצה להרגיש הרגשה של הצלחה, שהוא הצליח לגמור מסכת אחת. רק לאחר שילמד מסר מסכתות יש להתחיל לדאוג לכך שיזכור את מה שלמד. בנתיים אולי ניתן שיחזור חלקית על מה שלומד. למשל הוא יכול לחזור לפחות על המשניות של אותה מסכת או שיחזור על הרי"ף של הסוגיות שאותם למד. צורת חזרה של התמצית והעיקר ולא של כל המשא ומתן הוא דרך שמועדדת לחזור והיא גם מועילה מאד לזכרון. עוד רעיון שניתן לומר הוא שינסה לזכור מכל דף דבר אחד מרכזי. בנוגע לסיום, ודאי שזה מוגדר סיום.