שתי שאלות לגבי השמחה שבסעודת פורים בישיבה, בה בחורים רבים מתבשמים ואף משתכרים משתיית היין: 1) מה שווה השמחה בסעודת פורים אם בסופו של יום הבחור כמעט ולא זוכר מה עבר עליו, אילו דברים אמר ומה אנשים אמרו לו? האם לא עדיף למעט בשתייה כדי להישאר צלול? 2) כיצד יש להיערך לסעודת היום עם בני הישיבה? מה צריכות להיות המטרות מן הסעודה? אילו דברים צריך לקחת הלאה, להמשך השנה?

מצוה לבסומי בפורים אך לא לעבור את הגבול, דהיינו לשתות ולשמוח ולהשתחרר מעט. וזאת לעשות בסעודת פורים ולא בליל פורים. השמחה מחברת בין אנשים. השמחה מאפשרת להתגבר על מתחים בין אנשים. ולמחול על עלבנות. וצריך לשאוף ששמחת פורים תרומם גם את הימים הבאים והאווירה בישיבה תיהיה יותר טובה מאשר לפני פורים יותר יחד, יותר שקידה, עבודת ד' יותר עוצמתית.