הרב אולי יכול בבקשה להסביר לי את הגמרא במסכת פסחים דף ק"ט עמוד א’: "תניא: רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר: "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה’ אלהיך" (דברים פרק כ"ז, פסוק ז’). ועכשיו שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין, שנאמר: "ויין ישמח לבב אנוש" (תהילים פרק ק"ד, פסוק ט"ו). מדוע זה באמת כך שדווקא כשבית המקדש היה קיים אין שמחה אלא בבשר ואילו כשנחרב אין אלא ביין? מה השוני וההבדל? בברכת שבוע טוב

שלום רב: בזמן שבית המקדש קיים ניתן היה לאכול קודשים בדרך של קדושה. השמחה באכילת הבשר לא היתה שמחה שמעוררת תאווה. הציורים שהיו מתעוררים סביב אכילת הבשר היו ציורים עליונים. אולם משגלינו מארצנו יותר קשה לשמוח שמחה של מצווה. לכן חייבים את היין שיש בו כוח להשכיח את הצרות ולגלות את הסוד הפנימי שבחיים שמתגבר על הקשיים החיצוניים. כל טוב