1.מה החשיבות של לימוד תושב"ע (משניות) בעל פה? 2.כתוב במסכת ברכות (גמרא) שבזמן שמתפללים תפילת שמונה עשרה צריך לכוון כעומדים לפני הקב"ה. לכאורה צריך לכוון בכול התפלה כמי שעומדים לפני הקב"ה שהרי אנו מתפללים בלשון נוכח לדוגמא: 1."ישתבח שמך לעד מלכנו" (יוצר אור) 2."ברוך אתה ה’" (בכול התפלה) ויש עוד מאות דוגמאות אם כן לכאורה בכול שאר התפילה צריך גם כן לכוון כעומדים לפני הקב"ה?!

המשניות הם הבסיס של תורה שבעל פה. יש מצוות ושיננתם לבניך - שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך. הלימוד בעל פה גורם לכך שהדברים יותר מחודדים בפיו. בנוגע לעמידה בזמן תפילת העמידה. יש להבחין בין תפלת י"ח שתוקנה כתפילת עמידה לבין אמירת שאר ברכות. גם בכל רגע אדם צריך להרגיש שהוא נמצא בבית המלך אולם יש הבדל בין אדם שנמצא בבית המלך או עומד בפני המלך. בכל הברכות אדם משבח את ה' אולם לא נקרא כעומד בפני המלך. אדם משבח וה' רואה ומשפיע לו ברכה ושפע. תפלת י"ח היא מוגדרת כאדם שעומד והמלך מולו. יש כאן דיבור פנים בפנים. בברכה רק הנוסח הוא בלשון נוכח. הנוסח בלשון נוכח משום שיש צד של נוכחות אלוקית בכל מקום. בתפילה גם ללא אמירת לשון נוכח אדם עומד והשכינה כנגדו. עוד הבחנה שאמר בספר נפש החיים. הברכה לא נאמרת בדרך של קורבן ומסירות נפש של עצמו, האדם יש לו מציאות והוא רוצה להוסיף עליה ברכה אלוקית. אולם בתפלת העמידה האדם מבטל את אישיותו ומוסר את עצמו כקורבן לפני הקב"ה. ההתבטלות הזאת היא מכוח הנוכחות האלוקית שמבטלת את מציאותו של העולם ושל האדם.