יש מס’ שאלות שמציקות לי ומפריעות לי מעט בעבודת ה’. 1) ברור לי שיש אלוקים ושהוא נתן תורה, אך עדיין לא ברור לי מאין לנו שתורה שבעל"פ על כל דקדוקיה היא אמיתית (מצטער על הבוטות). ההסבר שמביאים בדר"כ זה שבלי התורה שבעל"פ הרבה מצוות לא יהיו מובנות (סוכה,תפילין,אתרוג וכו’), אך מי אמר שה’ רוצה שנעשה דברים אלו ספיציפית? אני מתכוון שיכול להיות שהוא רוצה שנשים משהו בין העיניים כזכרון ליציאת מצרים ושניקח איזשהו פרי הדר, כי עובדה שיש מצוות שכן יש עליהם פרטים מסוימים בתורה ויש כאלה שאין עליהם פרטים או שיש פרטים מסוימים, אז אולי דווקא אלה הפרטים שה’ רוצה שנקיים? ואם לא, מדוע רשום בתורה פרטים מסוימים ואחרים הועברו בעל"פ? 2) אחרי שמבינים שבלי ספק יש כוח שברא את העולם ובלי ספק הוא יצר קשר עם העולם ויש לו עניין במה שקורה פה (תורה ומעמד הר סיני), עדיין, למה אנחנו חייבים לקיים מה שאותו אלוקים מצווה? הרי לא מבחירה באנו לעולם והתחייבנו מראש שאנו מסכימים להיכנס לעולם ולשמור המצוות שבו (אני כמו שאני עכשיו)? זה כמו שאני אכניס מישהו ישן לחדר נעול וכשיתעורר להגיד לו שמעכשיו אם הוא רוצה אוכל הוא חייב לעשות דברים מסוימים שאני אגיד לו לעשות, נכון שהכי טוב מבחינתו יהיה לקיים מה שאני אומר אך אין פה חיוב מהותי כמו שיש ביחס לקיום תורה ומצוות. 3) עד כמה יש היתר לשאול שאלות כאלו?

1. הנחת היסוד שלי היא שהתורה לא באה לשגע אותנו אלא באה לתת משהו מוצק ובר ישום. היכולות לקיים את התורה לאורך זמן ולאורך דורות הוא בתנאי שתהיה אחידות והוראה ברורה העולה מן התורה. הניסיון מראה שבמשך דורות כל זרם ביהדות שלא שמר על מחויבות גם לתורה שבעל פה במשך הזמן הלך ונדחה מכל חיבור ליהדות. לצערנו גם הציונות שהתחילה מחיבור גדול לעם הולכת ומתנתקת מהמודעות למהי יהדות. ודאי שיש שמירה לציונות משום שהיא תנועה שנוגעת לחזרת עם ישראל לארץ ישראל. אולם גם היא בסופו של דבר תחזור לא רק לתורה שבכתב [שמשם היא התחילה] אלא גם לתורה שבעל פה. אני מאמין בקירבה של התנאים והאמוראים למעמד הר סיני יותר מאיתנו. אני מאמין בגדולה של כל גדולי ישראל שהיו בעלי רוח הקודש ומידות נעלות שהם עשו מלאכתם באמונה ולא היה להם שום סיבה ח"ו לשנות כמלוא הנימה ממה שנמסר מסיני. אני מאמין בהשגחה של הקב"ה על עם ישראל השגחה שדואגת להזרים את עם ישראל בכיוונים אמיתיים ונכונים. במשך דורות על גבי דורות זרם עם ישראל דרך קבלת מסורת תורה שבעל פה. לגופם של דברים, דווקא הפירוט של מצוות רבות בתורה באופן מורחב יכול להעיד שזה הכיוון בתורה. התורה נותנת מצוות הנוגעות ללב, בהם אין פרטי פרטים, אולם בכל המצוות המעשיות התורה היא מאד מעשית ומדברת בשפת המעשה שהיא שפה שיש בה מעשים ברורים ומפורטים. 2. בנוגע למה ששאלת האם התורה כופה עלינו את קיום התורה והמצוות. מחד יש בחירה חופשית. המשל שנתת לאדם שישן ואני נועל אותו בחדר ומתנה לו תנאים להמשך חייו, הנחת היסוד של המשל שיש לאדם חיים מעצמו ובא מישהו שהחיים לא שייכים ורוצה להגביל אותם. המשל הנכון הוא, מישהו שנותן חיים למישהו אולם נותן לו את החיים בתנאים מוגדרים. כאן הגזלן הוא מי שעובר על התנאים ולא מי שקבע את התנאים. הקב"ה עושה עימנו חסד ולמרות שאנו לפעמים פועלים כנגד תנאי החיים שטבע בנו בכל אופן נותן לנו לחיות. כל זאת מתוך אמונה שבסך הכל הבחירה החופשית תביא את האדם לעמוד על התנאים בצורה נעלה יותר אילולא לא היה בחירה חופשית. 3. כל עוד שאלות נשאלות שלא לשם קינטור ונשאלות בדרך ארץ מותר ורצוי לשאול.