רציתי להתגבר על מידת הגאווה. אם הרב יוכל להסביר ממה הגאוה נובעת ואיך אוכל להתגבר, כי ברגע שאני שמח שאני מתקדם אז אני מרגיש את עצמי ענו או משהו.

השורש של הגאוה הוא טוב. הקב"ה ברא אותנו עם רצון להידמות אליו. השאיפות לגדלות הם חלק ממהותנו. אולם כאן יצר הגאוה משתלט במקום שנהיה שייכים באמת למהלך של גדלות והשתלמות אנו נמשכים לעשות לעצמנו עבודה קלה ומזינים את עצמנו בהרגשת גדלות דמיונית ולפעמים הרגשת גדלות שניזונת דווקא מהצדדים הקטנים שלנו. [למשל אדם שמרגיש את הגודל שלו על ידי שהוא מקטין ודוחק את האחרים]. אין לנו בעיה להצליח. אולם ההצלחה אינה צריכה להביא אותנו להרגשה שאנו שלמים. הרי השלמות היא דבר שאינו נגמר ולכן על כל הישג שאנו זוכים אליו יש עדיין עוד אלפי מדרגות שעדיין יש לנו להגיע אליהם. מעבר לכך שכל ההשגים שלנו הם בעצם לא שלנו, הם מה שהקב"ה נתן לנו ושיתף אותנו בחלק מן הגודל שבו. לכן עיקר ההרגשה שצריכה ללות אותנו בעת הצלחה היא השמחה לא על מה ששלנו אלא שמחה על המתנה הגדולה שנותן לנו הקב"ה בכל עת. הענווה היא ההכרה שכל מה שיש בנו הוא דבר כללי וגדול שהוא מאת ה' ולא בא לנו מעצמנו.