אני לומד בישיבה והייתי אמור להתגייס בימים אלו למסלול ארוך בצבא אך לאחר התלבטויות רבות החלטתי לדחות לעוד חצי שנה. לפני שדחיתי חלק מהשיקולים מדוע לא לדחות היו: כי לא יהיה לי איך לשלם לישיבה (הוריי לא תומכים בי כספית ונגמר לי הכסף על החצי שנה הראשונה) אך אמרתי לעצמי שאני רוצה ללמוד תורה ובעז"ה אני אחפש עבודה לבין הזמנים ובעז"ה אמצא. בנוסף תיכננתי את הזמן שלי במהלך השנה כך שאני אעשה טסטים בדיוק בחופשים כדי שבזמן אני אוכל לשבת בישיבה וללמוד בראש שקט, וה’ יעזור. אך בחופש עצמו לא מצאתי עבודה למרות שממש חיפשתי ובנוסף נכשלתי בכל שלושת הטסטים שהיו לי. וזה קשה לי, כי לפי הגמרא והרמב"ם מפרט זאת שלמרות ש"שכר מצוות בהאי עלמא ליכא", מי שעושה מצווה מסייעין לו מן השמיים שיצליח להמשיך לקיים המצווה, ובנוסף זה אחד ההסברים ל"שכר מצווה-מצווה", וכן כלל מסור בידנו ש"הבא ליטהר מסייעין בידו". יכול להיות שאיני מבין נכון את המקורות, אם הרב יוכל להסביר לי בהרחבה (עד כמה שהזמן נותן) מה באמת היחס בין מצווה שאדם עושה לאיך היא אמורה להשפיע על מה שקורה לו בזה העולם, האם באמת הוא אמור לצפות לעזרה מן שמייא להמשך קיום המצוות?

כשאדם עושה מצוות יש לו סיעתא דשמיא זה ברור אבל היא יכולה להיות בזה שהוא יצליח בתורה ולאו דווקא בטסט. ואולי הכשלון בטסט הוא דווקא סיעתא דשמיא ואילו הצלחת והיית מתחיל לנהוג בלי מיומנות היו לזה תוצאות לא טובות. כך שלא ניתן לבחון ממש את השכר על המצות. אלא אנו בטוחים שהוא ישנו וניתן במה שריבונו של עולם חושב שזה הטוב ביותר לתת. הכלל הוא לדעת לומר כל מה שעושה הקב"ה לטובה עושה גם הקשיים והכשלונות הם לטובה. בחרת בדרך טובה חזק ואמץ.