מתנה שאין בה תועלת למקבל, ביהדות אינה נחשבת למעשה נדיבות, כך קראתי. קיבלתי מתנה שנמסרה כלאחר יד והנחתי אותה בצד. אין לי בה תועלת. בנוסף, הגישה שבה הוגשה לי גרמה לי לדחיה גדולה. כך שמכל צד -נפשי, חברי, רוחני ותועלתי - דחיתי אותה. יש אדם שאני רוצה למוסר לו אותה. למי הוא צריך להודות? כמובן שאומר לו שהמתנה היא מאדם אחר וכך הגיעה אלי. אבל ההודיה - למי, הרי המתנה הזו מבחינה אמיתית מעולם לא היתה שלי, היא לא מקובלת עלי.

מתנה נותנים הן בכדי לעזור לחבר והן בשביל ליצור קשר נפשי ביניהם. אדם הנותן צדקה גורם לעני להיות מוקיר טובה לנותן וכן בין חברים. נתת לחברה מתנה מסיבה מסויימת, נוצר כאן חיבור נפשי. מתנה שאין בה תועלת אינה נחשבת כשהנותן לא מתחשב בצורכי המקבל מאחר ואין כאן חיבור נפשי אלא דווקא זה מעיד על ניתוק. לדוגמא: לתת לאדם עני שובר מתנה של תמונה יקרה שיש להוסיף 1000 ש"ח בכדי לקנותה, זה אינו נדיבות כי אין לעני מה לעשות במתנה זו. עדיף שתתן לו אוכל או ציוד הכרחי ובוודאי לא שיוסיף כסף עבורה. אבל לתת מתנה רגילה לאדם מתוך הבנת החסר לו יש בכך נדיבות לב אף שמתברר שאין לו בה תועלת ממשית. לדוגמא: לתת תמונה לחברה שסידרה את החדר שלה מחדש, יש בזה הבנה ורגישות אף שמתברר שהיא לא אוהבת את התמונה הזו. אחרי שהמתנה אצלך, והיא שייכת לך, ואת החלטת לתת אותה למישהו אחר, אם כן, בינך לבין מקבל המתנה נוצר חיבור נפשי והכרת טובה. לכן וודאי שיש להודות לך על המתנה אלא אם כן גם את נתת אותה ללא כוונה אמיתית.