הקב"ה כותב בתורה על מכת בכורות: "אני ולא מלאך..." ואחר כך כתוב: "ולא אתן למשחית לבוא אל בתיכם לנגוף", הרי זה סותר את עצמו?

בתורה (שמות פרק יב, יב) כתוב: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים אני ה'". ולמדו חז"ל, כמו שכתבת, "ועברתי בארץ מצרים - אני ולא מלאך. והכיתי כל בכור - אני ולא שרף. ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים - אני ולא השליח. אני ה' - אני הוא ולא אחר". ואכן יש מקום להקשות מפסוק כג באותו פרק בו כתוב: "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף" - האם הקב"ה בעצמו או שיש משחית? וכבר רש"י עמד על העניין ולכן הסביר שהמשחית הכוונה למשחיתים הרגילים שיש בלילה, ואם בכל לילה הקב"ה שומר על האדם, בלילה שיש בו מידת הדין עלול אדם להיפגע מהמשחיתים הנמצאים תמיד ואינם קשורים למכת הבכורות. הרמב"ן מסביר קצת אחרת. מלך היוצא מארמונו יוצא עם שומרים המרחיקים את הרוצים להתקרב אליו, כך כשהקב"ה יצא בעצמו להכות את מצרים יצאו איתו משחיתים הפוגעים במי שיוצא מהבית בלילה זה.