אני תלמיד ישיבה. האם מכח מסירות נפש על לימוד התורה, ניתן שלא לקיים פעילות גופנית-כושר (ריצות באופן קבוע וכדו’) בכדי לחסוך זמן ללימוד או שמדובר בהכרח גופני שלא ניתן לוותר עליו, וכמו שלא ניתן לומר שמכיוון שאני מוסר נפשי על התורה לכן גם אפסיק לאכול כדי לנצל את הזמן, כך גם עשיית כושר היא הכרח גופני שהוא חלק מחובת האדם לשמור על גופו? ובקצרה: כושר- מותרות או הכרח גופני?

כושר הוא לא הכרח גופני אולם במקרים רבים זה מוסיף ומועיל לבריאות הנפשית ולעוצמה הגופנית שעוזרת לריבוי תורה.