בלימודי נתקלתי כמה פעמים באמירות לכאורה "מוזרות" של הגמרא כמו (כתובות קיא) שכל מי שגר בארץ ישראל שרוי בלא עוון, ובהסברי המפרשים (גם במקומות אחרים) שהארץ מכפרת את העוונות של דריה ואפילו אם הוא נראה כרשע הרי שחייב להיות שהוא צדיק או שהארץ היתה מקיאה אותו. מה הפשט של האמירות האלה, הרי הגמרא לא באמת מתכוונת שכל מי שגר בארץ מקבל "free pass" מחילה אוטומטית ומוחלטת של כל עוונותיו?

יש לבאר את דברי הגמרא שהדירה בארץ ישראל יש לה סגולה של כפרת עוונות. ובמובן מסוים הדר בארץ ישרל שרוי בלא עוון. אך אין הכוונה ששרוי בלא עוון באופן מוחלט אלא במובן מסוים. אולי כי הוא בטל אל הכלל והכלל תמיד אין בו עוון. ואולי כי הדר בארץ בכח הוא עתיד לתקן את עוונותיו וכאילו כבר תיקן. ואולי עוד סיבות נוספות שבגללן הרי הוא במובן מסוים שרוי בלא עוון.