היום אני בן 45. כשהייתי בן 16 בתיכון חילוני הייתה כתבה על זוג צעירים שהתחתנו בצחוק, בחורה אחת חשבה שזה משעשע ובקלות דעת אמרה שזה לא תופס ואמרה לי לקדש אותה. להלן הפרטים המלאים ולא החסרתי דבר: באותו חדר היו רק בחורות ובן אחד כולם חילונים. הטבעת הייתה שלה ולא שלי, היא נתנה לי טבעת שלה ואני החזרתי לה. אני קידשתי אותה. לא התקיימו יחסי ביאה ביננו מעולם. לפי הבנתי הנישואים האלה לא תקפים כי לא התקיימו שלושת התנאים. ועוד שאלה, על פי ההלכה תורה מהר סיני, הבנתי שלגבר מותר לקדש עד 4 נשים, האם זה נכון? (לא לדאוג אחת מספיקה לי)

א.כתב הרמ"א אבן העזר סימן מב סעיף א' "... אמרה תחלה: קדשיני, וזרק קדושין לתוך חיקה ואמר לה: הרי את מקודשת לי, וניערה בגדיה תוך כדי דיבור להשליך ממנה הקדושין, ואומרת שלא כיוונה מתחלה רק לשחוק בעלמא, אפילו הכי הוי מקודשת" (ואין הולכים בענין קידושין אחר אומדנות והוכחות המוכיחות שלא כיוונה לשם קדושין ). כוונת הרמ"א היא לומר שאם היה מעשה קידושין אי אפשר לומר שלא הייתה כוונה בקידושין אלא שחוק בעלמא, ואת ההסבר כתב בתשובות מימוניות שדברים שבלב אינם דברים ואם היה מעשה קידושין אי אפשר לומר לא התכוונתי. ועוד, אפילו אם היה אומדן דעת שלא התכוונה לשם קידושין, למרות שבכל מקום אומדנה מועילה, אין כן בקידושין משום שיש חומר איסור של אשת איש לא סומכים על אומדן דעת, משום שאפשר לומר אומדן דעת הפוך, שאישה רוצה בכל בעל. אולם בדבריך ציינת שהאישה אמרה בפירוש שקידושי שחוק לא תופסים, ואם כך זה לא דברים שבלב אלא גילוי דעת ברור, ועוד שכפי שציינת לא היו שני עדים כשרים, ואף שכתוב ברמ"א שם (סעיף ג')" שיש מחמירים אם מקדש לפני עד אחד", וכל זה אם שניהם (האיש והאשה) מודים וכאן אתה בעצמך אומר שהיה נראה לך שלא תופסים הקידושין א"כ אינך מודה לעד. ועוד כיון שהעד מחלל שבת, הוא פסול לעדות (חושן משפט סימן ל"ד) וזה כקידושין בלי עדים כלל. ועוד כיון שלא ייחדת את העדים בפירוש לומר להם שהם עדים אז כולם מצטרפים להעיד וזה כמו שאמרת שכולם עדים וכיוון שיש שם בנות שהם פסולות לעדות, הכלל אומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ונחשב שאין עדים כלל (ש"ך שם סימן ל"ו ס"ק א'), (ולא כדעת התומים שכתב שבנשים וקטנים לא שייך סברא זו כיון שאינם בני עדות כלל). מכל האמור, ודאי שאין כאן קידושין ואין חשש כלל. לגבי כמה נשים מותר לשאת לפי התורה מובא בגמרא (יבמות ס"ה.) "רבא אמר נושא אדם כמה נשים על אשתו והא שיש לו אפשרות לזון אותם" אלא שהגמרא (שם מ"ד.) אמרה עצה טובה שאדם לא ישא יותר מארבע נשים כדי שיוכל להיות עם כל אחת לפחות פעם בחודש. וכן פסק בשולחן ערוך אבן העזר סימן א' סעיף ט'. אולם כיום אסור לשאת יותר מאישה אחת או משום שיש חרם דרבינו גרשון ושכך פסק הרמ"א (שם סעיף י') ואף לדעת השולחן ערוך (שם), שהחרם לא תקף היום משום שרבינו גרשון החרים עד סוף האלף החמישי, בכל אופן כתב השולחן ערוך (שם סימן עו ז,ח,) וז"ל: "נושא אדם כמה נשים, אפילו מאה, בין בבת אחת בין בזו אחר זו, ואין אשתו יכולה לעכב, והוא שיהיה יכול ליתן שאר כסות ועונה כראוי לכל אחת ואחת...בד"א, במקום שנוהגים לישא שתים ושלש נשים. אבל במקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת, אין רשאי לישא אשה על אשתו שלא ברשותה, וכל שכן אם התנה בכתובתה שלא ישא אשה אחרת עליה". אם כן, היום שלא נוהגים לישא יותר מאישה אחת הרי הוא כאילו היתנה תנאי מפורש עם אשתו שלא ישא אשה נוספת והדבר אסור, וכן יש קהילות שנהגו לישבע בזמן החופה שלא יקחו אישה נוספת. בית יוסף (אות מ"ו סדר חליצה): "ובזמן הזה אף על גב דליכא חרם דרבנו גרשום שלא גזר אלא עד סוף אלף החמישי מ"מ כל אדם משביעין אותו בעת נשואין שלא ישא על אשתו". ולכן אין שום היתר לאדם כיום לשאת עוד אישה בנוסף לאשתו. הרב אברהם זרביב