אני נוסע לעבוד לתקופה בחו"ל ומקבל כרטיס טיסה, במחיר סטנדרתי. (כך אני מניח, מעולם לא נשאלתי למה מחיר הכרטיס הינו כזה או אחר). אני, בקשרי הטובים ועקב היותי "חבר של כבוד" בסוכנות הנסיעות, משיג כרטיס מוזל ביותר. (גם כרטיסים לנסיעות שאינן לעבודה ואינן משולמות לי אני קונה דרכם), תוך כדי כך שאני מוכן לוותר על נוחות הגיונית כמו להשקים קום וכן זמן המתנה קצר מאוד בין טיסה לטיסה. וכן לא טס באל-על שהיא חברה יקרה מאוד עקב סידורי הביטחון שלה. הדבר כאמור מוזיל לי את הטיסה. מאמץ זה אני עושה בשביל עצמי! לו היה מתברר לי כי כל המאמץ וההטבה שאשיג לעצמי תגולגל על מטיבי הרי שהייתי הולך בדרך המלך ללא כל מאמץ מצידי קונה את הכרטיס במחיר הסטנדרטי והסביר. ואולי אפילו הייתי קונה אותו בכל מקום ולא אצל הסוכן שלי שאצלו יש לי את ההטבות. אינני "חוגג" עליהם ז"א קונה כרטיס יקר מאוד כי הם משלמים בכל מקרה אלא כאמור במחיר סטנדרטי. תוך מחשבה שאת ההנחה אני משיג לעצמי וכך מרוויח עוד כמה שקלים. נכון אני נוהג?

אתה נוהג נכון ורשאי להנות מההנחה שאתה מקבל. תשלום הטיסה הוא חלק מהוצאות העבודה שמשלם המעביד, הוא מעוניין שתטוס ומקציב לכך סכום כסף ואם ישנם רווחים צדדיים הם שייכים לך. (בשונה משליח של אדם שרווח צדדי הנלווה לשליחות שייך גם למשלח ולפעמים רק לו, עיין בחו"מ קפג,ה-ז). מצאנו בגמרא 2 מקרים דומים לכך. בגמרא מסכת ב"מ פרק השוכר את הפועלים צב,ב לגבי היתר אכילת פועל בשעת מלאכתו משל בעה"ב האם יכול לתת לאשתו ולא לאכול בעצמו. ואף שנפסק בחו"מ שלז,טז שלא יתן לאשתו משום שזכות האכילה היא זכות מיוחדת שניתנה לפועל ולא לאחרים, מכל מקום הסובר שמותר לתת לאישתו הוא משום שהיתר האכילה הוא חלק מתנאי העסקתו והפועל יכול לעשות מה שירצה במה שמגיע לו. ועוד מצינו בכתובות קא,ב לגבי אדם שהתחייב מזונות לאשתו ששם אין החיוב דווקא מזונות בפועל ויכולה לתבוע ממון כלומר מותר לה לנצל כראות עיניה את הזכויות שחייבים לה, וע"ש בדברי הריטב"א וכן כתב הב"י בחו"מ סימן ס בשמו. הרב חגי וייסמן