שלום רב, האם הורים צריכים לשלם על הימים שילדיהם לא מגיעים לגן פרטי בעקבות המלחמה עם איראן ?

שלום רב. אף שמדובר בגן פרטי ויש בו ממ"ד, מכל מקום הרגילות שאין שולחים את הילדים במציאות מורכבת זו. ולכן יש לדמות שאלה זו למה שנחלקו רבותינו הפוסקים בדין "מכת מדינה", ולמעשה הוראת הפוסקים להגיע לפשרה המוסכמת בין הצדדים. אם אין ביניהם הסכמה, ראוי שהצדדים יגיעו לברר את טענותיהם בבית הדין בצורה מסודרת ומפורטת. מקורות: באונס רגיל מבואר בגמ' בב"מ (עז.) שההוצאות על הפועל (במקרה שלנו המורה), אא"כ היתה לשוכר ידיעה מוקדמת בעניין. והנה בגמ' (שם קה:) מבואר שהדין שונה במכת מדינה, וז"ל: "המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה, אם מכת מדינה היא, מנכה לו מן חכורו". כלומר השוכר אינו צריך לשלם לבעל השדה את הכסף המלא של השכירות שלא נהנה ממנו. ואם כן המעסיק/השוכר מפסיד. יעויין שם בראשונים. והנה נחלקו הפוסקים האם מגיפה של דבר, נחשבת למכת מדינה (ראב"ן סי' צ"ח, שו"ת מהר"ם פאדווה סי' ל"ט) או שאינה נחשבת, משום שהאונס לא בא על אותו העסק אלא על האנשים (שו"ת ראנ"ח ח"א סי' ל"ח). מכל מקום בנידון המלחמה, כיון שהורים חוששים לשלוח את ילדיהם לגנים ומעונות מחשש לתקיפת טילים וכדומה, בפרט בשלב הנוכחי שבכל יום משגרים עשרות טילים, וברוב המקומות מיישרים קו עם המעונות והגנים מטעם הממשלה שבהם ודאי ההגדרה היא מכת מדינה (עיין שו"ת זקן אהרן ח"ב סי' קמ"ג). למעשה נחלקו הפוסקים בתשלום שכר השוכר במכת מדינה. ברמ"א (סי' שכ"א א') ע"פ המהר"ם משמע שאם הפועל הפסיק לעבוד מחמת מכת מדינה, השוכר מפסיד וחייב לשלם לפועל שכר מלא, וכן הכריעו הט"ז והש"ך (שם סק"א). אולם הנתיבות (סי' של"ד סק"א) והחת"ס (חו"מ סי' קס"א) חלקו על דברי הרמ"א, וסוברים שהפועל מפסיד (עיין בדבריהם שביארו באופן אחר את דברי המהר"ם). וראה בנתיבות שם שהעיקר כפי שכתב הרמ"א בסי' שי"ב י"ז בשם המרדכי. וראה בסמ"ע (שכ"א סק"ו) שהסיק שיש לחלוק בהפסד. למעשה בנידון השאלה, כיון שיש מחלוקת הפוסקים בעניין זה, וקשה להכריע בדבר, ראוי להגיע לפשרה. כן מבואר באחרונים (ראה בחת"ס ספר הזיכרון, שו"ת אחיעזר ח"ד סי' ס"ח). ונראה שהפשרה צריכה להיות נוטה לכיוון ההורים, כיון שהם מוחזקים בכסף, ולא היתה להם הנאה כלל. ונחתום עם דברי החת"ס (שם): "ומסברא נראה דמזל שניהם גרם, על כן עשיתי פשר מרצון שניהם וחפצם, שיהיה ההפסד על שניהם, אבל דין תורה לא ידעתי, עד יבוא מי שלבו יותר שלם ויוציא דין לאמתו". בשורות טובות,