פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים - כאשר ברצוני להסביר מושג זה בהלכה אני נתקל בקושי לכאורה, האם מושג זה הוא חמור יותר מ"חייב בדיני אדם", ומדוע? אשמח לקבל מקורות לתשובה.

בדיני ממונות ישנם מספר שלבים בחיוב המזיק: השלב הראשון הוא האיסור להזיק, איסור זה קיים לכל הדעות בכל נזק שאדם גורם לחבירו כמו שכותב הטור בתחילת סימן שע"ח שכמו שאסור לאדם לגזול את חבירו כך אסור לו להזיק את ממונו. השלב השני הוא החיוב לשלם, ובנושא זה עוסקים כל הגמרות, הראשונים, האחרונים והפוסקים. הנושא הזה של חיוב האדם לשלם את הנזקים שגרם מתחלק לשני סוגים: א. תשלומים שבית הדין יכול לחייבו ולרדת לממונו על מנת לגבותם ותשלומים אלו נקראים "חייב בדיני אדם". ב. יש לפעמים מצב שאדם עובר על האיסור להזיק לחבירו אך בית הדין לא יכולים להכריח את המזיק לפצות את חבירו כיוון שהתורה לא חידשה שם חיוב תשלומים, ובכל זאת חז"ל הגדירו שלמרות שאי אפשר לכפות את המזיק לשלם יש לו חיוב בידי שמים לשלם לניזק את כל הנזק שנגרם לו. לגבי רמת החיוב נחלקו הראשונים מה בדיוק רמת החיוב, המאירי בדף נו' בבבא קמא כותב שברור שמי שלא משלם את החיוב לצאת ידי שמים יש לו עונש בידי שמים ורואים ממנו שזה לא רק מידת חסידות. המאירי מביא שם שיטת ראשונים שמי שלא משלם נפסל לעדות עד שישלם, שיטה זו היא השיטה הכי קיצונית ובה רואים שמי שלא משלם את החיוב לצאת ידי שמים הוא ממש גזלן ולכן נפסל לעדות. הקצות בסימן כח' (ס"ק א') מביא מחלוקת מה קורה כשהניזק תפס ממון מהמזיק כאשר הוא חייב לו בדיני שמים יש אומרים שלא מוציאים ממנו, ולמעשה אומר הקצות שמוציאים. (חוץ מחיוב לצי"ש בקים ליה בדרבה מיניה ואכמ"ל) וגם מסוגיא זו רואים שהחיוב הזה הוא חיוב אמיתי שיש על המזיק ולמרות שבי"ד לא כופה, זה חיוב גמור ולכן שתפס לא מוציאים ממנו. מכל הנ"ל רואים שהחיוב לצאת ידי שמים הוא חיוב גמור ולא רק מידת חסידות ולכן כל אדם שהזיק את חבירו בגרמא חייב לשלם לו בשביל שלא ייענש על זה. ישנם עוד מקרים של חיוב בידי שמים אך לא ברור שהם בדיוק באותה רמה, למשל, אדם שתבעו אותו ממון והוא טוען שמא כבר פרעתי השו"ע פוסק בסימן ע"ה שפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. כמו כן בסימן ל"ב הרמ"א כותב שמי ששכר עדי שקר חייב בדיני שמים אך מי שרק פיתה אותם פטור והקצות מעיר שגם למפתה עדים יש עונש בידי שמים אך אין לו חיוב ממון ומסכם שם הקצות: "וכמה מיני גרמא איכא שנפטר מתשלומין אפילו בדיני שמים ואילו עונש ודאי אית ליה אפילו בגורם דגורם והוא פשוט! לתוספת עיון כדאי לעיין באנציקלופדיה תלמודית כרך ז' ערך "דיני שמים". הרב אריאל איגרא