איך התורה התירה לגואל הדם לרצוח רוצח בשגגה?

אף אחד לא עומד במקומו של גואל הדם. הוא נקלע למצוקה כי הרגו את קרובו, וכמו שהתורה אומרת "כי יחם לבבו", ולכן נחשב קצת כמו אנוס (כמו אדם שמתגונן). אלא שהתורה נתנה סייגים בזה, שכשיברח הרוצח לעיר מקלט יש לו מעין חסינות. הקצות החושן כותב בתחילת חושן משפט שבימינו, שאין לנו דיני נפשות, גואל הדם צריך להתעלות על עצמו ולא לתת לרגש זה לפעול ואין לו להרוג. מצינו בדומה לזה דין המתגונן בתורה, המקרה של בא במחתרת שמותר להורגו כי "הבא להורגך השכם להורגו". וכמו שקרה לאחרונה אצל שי דרומי, ששם לא שייך להתעלות על עצמו והתורה התירה לו להתגונן ולא דרשה ממנו לרקוד עימו סביב השולחן לפני שגונב לו הכל. וכמו בכל דבר יש סייגים שהתורה נתנה. כמו בדין אשת יפת תואר שיש לאדם תאווה במלחמה, ולכן התורה התירה אך בתנאים מסוימים.