הרמב"ם אומר שאדם שגזל ואינו יודע ממי יעשה צרכי רבים בכספו. דהיינו, שיתרום למקומות שרבים מהציבור נהנים מהם, ואולי גם הנגזל מאותו אדם יהנה אף הוא. זה מה שהבנתי. אבל הרמב"ם מוסיף ואומר שיש בפתרון זה "קצת כפרה". מה זאת אומרת בדיוק קצת כפרה, האם באמת מתכפר לו לאותו אדם או שלא, הרי לא שמענו על חצי כפרה?! למשל, אחרי 120 שנה, כאשר יתיצב האדם בפני בית דין של מעלה, האם ידונו אותו לחובה על עוון גזל או שע"י צרכי רבים שעשה בכספו יצא ידי חובה ותיקן את אשר עיוות? מה קורה אם אכן אדם תרם לצרכי רבים וכיוון לשם מצווה ועל מנת לתקן את אשר עיוות (אני מדבר כמובן כל מצב שאדם לא יודע היכן אותו אדם שנגזל), אך בפועל אותו אדם לא בא לידי הנאה מכספו, האם יוצאין ידי חובה או שעדיין עוון גזל בידי? אני רוצה להוסיף ולשאול עוד שלושה דברים, בבקשה: 1. האם מס הכנסה נחשב לצרכי רבים? 2. האם הרב יכול לתת רעיון אן שניים למוסדות או אירגונים שטוב יהיה לתרום להם, ואשר רבים נהנים משירותיהם? (מוסדות שמגיעים לכמה שיותר אנשים) 3.איך אני יכול לזכות את הרבים ולהזהירם מעניין זה של גזל, האם זה נחשב לסוג של תיקון?

נפסק בשולחן ערוך חושן משפט הלכות גזילה סימן שס"ו סעיף ב' כך: "הרועים והגבאים והמוכסים, תשובתן קשה מפני שגזלו את הרבים ואין יודעים למי יחזירו, לפיכך יעשו בו צרכי רבים, כגון בורות שיחין ומערות". נשאלת השאלה מהו התיקון והתועלת בעשיית צרכי רבים? התשובה היא שעל ידי שיעשה בהם צרכי רבים יהנה מהם גם הנגזל. ובספר "ערוך השולחן" כתב שעל ידי שיעשה צרכי רבים יסבב ה' שהנגזלים או יורשיהם יהנו מהם כפי ערך גזילתו וימחלו, והבא להיטהר מסייעין לו מן השמים. שאלת מהי הדרך הטובה לעשיית צרכי רבים, ובכן עצה טובה לצרכי רבים כתב בספר "אהבת חסד" בשם השל"ה שיכול לנדב ספרים (סידורים, חומשים או ספרי לימוד כגון ש"ס וכו') לבית המדרש או לבית הכנסת האזורי, וה"אגרות משה" כתב שבזמן שתורם הספרים לא יתן בתורת צדקה ויחזיקו לו טובה ויכבדוהו על כך אלא יתן בעילום שם וכדו'. בהלכות אונאה סימן רלא סעיף יט פסק השו"ע כך: "עונש המדות והמשקלות קשה מאד, שאי אפשר למודד או לשוקל שקר לשוב בתשובה הגונה, והרי הוא ככופר ביציאת מצרים". הסמ"ע במקום מבאר מדוע למודד שקר אי אפשר לשוב בתשובה הגונה, וזו לשונו: "משום דאי אפשר להשיבו לבעלים כיון דלא יוכל לידע למי מדד וכמה פעמים מדד להן, ואף דיש לו תשובה קצת במאי דיכול לעשות בו צרכי רבים וכמו שאמרו [ב"ק צ"ד ע"ב] בגזלנים ובמלוה בריבית דאינן יודעין ממי גזלו וממי לקחו ריבית, מכל מקום אין זה תשובה הגונה, מה שאין כן בשאר עבירות אפילו גדולות כעריות ועבודה זרה, דהן חטאים בינו ובין המקום יתברך, יש להן תשובה בחרטה ובוידוי ובסיגופים". כלומר, למרות שהגמרא אומרת לעשות צרכי רבים מכל מקום אין זו תשובה מושלמת משום שיתכן שהנגזל לא יהנה מזה בסופו של דבר. ה"פתחי חושן" הסתפק האם צריך לעשות צרכי רבים במקרה ויודע בוודאות שלא יגיע ליד הנגזל, והסיק שמכל מקום חייב בדיני שמים. לסיום אצטט פיסקה הנוגעת לענייננו מתוך "אורות התשובה" פרק יג אות ט': "אל יבהל אדם מפני המניעות שיש לו על התשובה. ואפילו אם התשובה קשה לו, מפני דברים שבין אדם לחברו, ואפילו הוא יודע בדעתו שאינו יוצא ידי חובתו, ומתוך איזו רפיונות איננו יכול לתקן את העניינים שבינו ובין חבריו, אל יניח בלבבו שום חלישות דעת הגורמת להקטין יקרת ערכה של התשובה. ואין ספק, שמתוך השלמה בכל מה שאין לו מניעות, יזכהו ה' יתברך לתקן בכי טוב גם את כל הדברים שיש לו עליהם מניעות גדולות שאי אפשר לו לנצחן". שנזכה לתשובה שלמה, הרב ניר אביב