מדוע ה’ ברא את האדם כתינוק בתחילה, ולא מיד בגיל 4-5, כשכבר מדבר וכו’? ומדוע בצורה כזו שהוריו, במקום להשקיע בלימוד תורה ועיסוקים נוספים חשובים - צריכים להקדיש בכל יום מספר שעות לא קטן כדי להרגיעו, להאכילו ולהחליף לו את בגדיו? האם הטיפול בתינוק לא יכול היה להיות קטן יותר מבחינת זמן ההשקעה? לא באתי לקנטר חלילה, אלא להעלות שאלה שבאמת מטרידה אותי רבות. תודה רבה.

השאלה טובה. אנו לא יודעים הכל אולם באופן כללי אנו יודעים שאדם יש לו נשמה מן העליונים. יש לו תפקיד גדול וחשוב. ככל שהתפקיד הוא גדול יותר כך צריך יותר זמן הכשרה לקראת התפקיד. כמו שבצבא ההכשרה של החייל הפשוט לא דומה להכשרה של טייס, למשל. הטירונות בסיירת היא שונה מאשר הטירונות לחייל רגיל. כך האדם יחסית לשאר בעלי החיים צריך תקופת הכשרה ארוכה יותר. גיל החיוב אצל אדם מישראל הוא בגיל י"ג שנים. כותב החתם סופר שאצל בני נח שיש להם פחות מצוות גיל החיוב הוא בגיל צעיר יותר. אנו לא יודעים מה בדיוק נבנה בשנים הראשונות אולם כנראה שהצורך במגע של הורים, הצורך שהשקעה מרובה מצד ההורים, בונה יחס שונה בין הילדים לבין הוריהם לעומת שאר הבריאה. הקושי בגידול כנראה מצמיח קשרים וחושים מפותחים יותר מאשר בשאר האנושות.