ראיתי בתשובות השונות כי כשאנו באים להתפלל עלינו להתלבש כמו לפני מלך. אולם הרי למדתי מספר פעמים שהקב"ה הוא אבינו ואנו בניו, וברור שאם הייתי בא אל אבי, או אפילו אל המלך הייתי בא שלוש פעמים ביום כל יום, לא הייתי מתלבש בגדי פאר אלא הייתי מתלבש כמו שאני בבית. כלומר, אם מישהו מבקר אצלי כל יום אז הגיוני שארגיש קרוב אליו עד כדי "לפגוש" אותו בפיג’מה למשל. יש לי ויכוחים רבים עם אבי בעניין זה והייתי רוצה לדעת מדוע לא ניתן להתייחס לקב"ה כאל אבינו גם בענין הלבוש?

הכלל שאם בלבוש שאדם היה יכול להקביל בו פני מלך או אדם נכבד אפשר להתפלל, אבל בלבוש מרופט או מרושל ומלוכלך שאדם לא ילך בו לפגוש אדם חשוב או לחתונה אין ראוי להתפלל עימו. בפיג'מה לא ראוי להתפלל בצורה נורמלית אלא במקרה של חולה במיטה שהוא מקרה חריג.