עד לפני כמה זמן הנחתי שמה שמתאים לי זה בחור שיעבוד ויחד עם זה יקבע עיתים לתורה ויהיה דתי ותורני ברמה גבוהה. לפני כמה זמן נתקלתי בבחור שמטרתו זה ללמוד, אין לו תעודת הוראה או רבנות (מתכוון ככל הנראה ללמוד לרבנות רק אחרי שיתחתן). אומר שהוא יעזור בפרנסה אם יהיה צורך. זה היה חדש לי, והפחיד והלחיץ אותי לחשוב שעול הפרנסה יהיה מוטל ברובו עלי כולל הבית וגידול הילדים, כשהוא ילמד תורה. במקביל תהיתי -אולי אני כן מסוגלת לזה? איך אפשר לדעת אם אני מחפשת חיים קלים כשאני מחפשת מישהו שיעבוד? מעיקה עלי המחשבה ש"ויתרתי" על הזדמנות להתחתן עם בן תורה, עם מישהו שימלא את הבית בתורה ואור. אולי פספסתי ואכזבתי את ה’? אני רוצה מישהו מאוד תורני שימלא את הבית תורה אבל קשה לי המחשבה שעלי להיות המפרנסת העיקרית. בנוסף, זה גם השדר שקיבלתי מהמשפחה והסביבה: שגבר צריך להיות הפרנס. ומפחיד אותי לחיות חיי עוני. זה אומר שלא מתאים לי להתחתן עם אחד שיישב וילמד?

אם את רוצה לבנות בית של תורה את צריכה להסכים להתחתן עם בן ישיבה ולהסכים לקבל עליך את עול הפרנסה בשנים הראשנות של הנשואים, כדי שבעלך יגדל כמה שנים בתורה ואחר כך יקח עליו את עול הפרנסה. רק באופן זה אפשר להקים בית תורני. רוב בני הישיבות לאחר כמה שנות לימוד מקבלים עליהם את עול הפנסה והאשה אינה המפרנסת העיקרית.