בקהילתנו נהגנו שכאשר חתן בשבעה הימים הראשונים לחתונתו נמצא במניין אין אומרים וידוי. כך גם כאשר מוכנס ספר תורה חדש לביה"כ אין אומרים וידוי במשך שבוע. מהן הסימוכין למנהג שבו סנדק בשלושה הימים הראשונים לסנדקותו אין אומרין וידוי כאשר הוא נמצא? הרעיון: שלושה ימים ראשונים למילה, הילד בסכנה וביום השלישי מתרפא. האם ראוי לנהוג כך בבית כנסת בו הסנדק מתפלל קבוע?

אינני מכיר מנהג כזה, ולהלכה רק ביום המילה הסנדק פוטר מנפילת אפים, אע"פ שיש חולקים ואומרים שאין הסנדק פוטר כלל, מ"מ כבר העלו האחרונים להתיר בזה, אך ודאי שלא להוסיף עוד ימים.