לפני שנה וחצי פניתי למתכנת שיבנה לי אתר אינטרנט. שילמתי לו את מחיר האתר מראש. ואף חתמתי לו על מסמך המורה על שכירות שרת עבור האתר. עברה שנה וחצי שאני רודף אחריו והאתר לא סופק. תבעתי אותו בבית דין לממונות שם הורו (כהצעת פשרה) כי עליו לספק לי את האתר ולהחזיר לי את הכסף במלואו, כפיצוי על עוגמת הנפש הגדולה שנגרמה לי. אולם בנושא השרת, שהוא טוען ששילם עליו מכיסו מדי חודש לחברת השרתים (מה שאני מפקפק למרות שגבה ממני סכום מסויים עבורו), רוצים בית הדין לחייב אותי. מדובר בסכום של 14,000 שקל. הדיין ציטט את הש"ך (לצערי אני לא זוכר באיזה סימן) שגם אם לא תבע את הכסף ממני, הרי שייאוש לא מועיל בממון, ואני חייב לשלם. שאלתי לרב מה אני יכול לענות לדיינים. הרי הוא לקח את כספי וברח בלי לספק לי את האתר. אם לא הייתי תובע אותו. ומאלץ אותו לבוא לבית הדין. הוא גם לא היה מזכיר את עניין השרת. שהיה כבר מהלך לדרכו. תוך כדיי התעלמות מוחלטת מכל הטלפונים והמיילים שלי. אני חושב שהוא כלל לא שכר עבורי שרת. שכן עד היום לא קבלתי כל הוכחה, כגון: חשבונית או דו"ח כל שהוא מחברת השרתים. המורה על שכירת השרת עבורי. למרות שבקשתי פעמים רבות דו"ח כזה. לכן שאלתי לכבוד הרב: מה אני יכול לענות לדיינים במקרה שלי, מעבר לנתונים המובאים כאן שאותם כבר הרצתי לפניהם? אודה לרב אם יוכל לפרט ולתת לי מקורות בפוסקים לכך, על מנת שאוכל להשיב לדיינים ולא יגזול אותי הרמאי הזה פעמים בשקריו לפני בית הדין.

לשואל שלום רב: א. ראשית יש לדון האם מותר לענות לך, שהרי כתוב במשנה (אבות א' ח') "יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינין" וכיון שאתה נמצא בדיון בבית דין, נראה לומר לכאורה,שאסור כלל לענות לך. אמנם לאחר העיון נראה שאין כלל איסור, משום שיש חילוק בין לומר לך מה לטעון, לבין מה הדין. וכך מבאר הרמב"ם בפרוש המשנה "עורכי הדיינין - הם אנשים הלומדים את ההתדיינות כדי שיהיו מורשים לבני אדם בדיניהם, והם משערים שאלות: אם יאמר השופט כך - תהיה תשובתו בכך, ואם יטען בעל הדין בכך - תהיה התשובה כך, וכאילו הם עורכים השופטים ובעלי הדין לפניהם, ולפיכך קראום עורכי הדיינין, כאילו הם ערכו הדיינין לפניהם. והזהיר מהדמות להם, רצונו לומר שילמד אחד מבעלי הדין טענה שתועילהו, ויאמר לו: אמור כך, או: הכחש באופן כזה, ואפילו ידע שהוא עשוק, ושבעל דינו טוען עליו בשקר לפי הכרע הסברה, אין מותר לו ללמדו טענה שתצילהו בשום פנים". וכן כתב על העיטור (מובא בריטב"א כתובות לא:) " וכתב הרב בעל העטור ז"ל מהאי ירושלמי שמעינן דהיכא דאי שתיק מחייב אסור לגלות דינו כי היכי דלפטר מדינא בטענתיה אבל אי לא מסדר טענתא אלא דינא הוא דמחוי ליה מצי מחוי ליה והא דגמ' דילן נמי לא הוה דינא עמיה דהא לא קייץ ור' יוחנן הוא דאמר לקריביה זיל קוץ ומ"ה אית ביה משום עורכי הדיינין כשאינו קרובו א"נ בקרובו כשזה אדם חשוב ושמעינן מינה דכל שהוא קרובו ולא הוה האי אדם חשוב מותר לגלות לו דינא ואע"ג דלית דינא עמיה אלא בטענה דאגמריה והוא דלא ליגמריה שקרא". וכן פסק הראש בתשובה (מובא בטור חו"מ קנ"ד) "ומצוה לומר לשמעון שאינו מחויב להרחיק דהשבת אבידה היא וטעו בדבר משנה וחזר הדין": ב. גם בלי להתווכח עם עצם הפסק נראה שיש כאן משהו לא הגיוני לאחר שדיברתי עם כמה עורכי אתרים מתברר שמחיר שכירות של שרת נע בין שש דולר לשלוש מאות וחמישים דולר, אם פותחים אתר שיש בו הרבה מאוד מידע וסרטים כדוגמת האתר "ישיבה" שיש בו אלפי שיעורי וידיו ומאות אלפים של כניסות כל חודש צריך שרת גדול ויקר, אבל רוב האתרים הם קטנים ששכירות לחודש היא לא יותר מכמה עשרות שקלים בודדות ובודאי גם על סכום כזה הוא צריך להוכיח ששילם . ג.לעצם פסק הדין נראה שאתה פטור מלשלם את שכירות השרת, כיון שאת פתיחת השרת יעץ לך הנתבע ששכרת את שרותיו בכסף וכתוב בגמרא (ב"ק צ"ט.) המראה דינר לשולחני ונמצא רע אם זה היה בשכר השולחני חייב וכך פסק השולחן ערוך (חו"מ ש"ו ו') "המראה דינר לשולחני, ואמר לו: יפה הוא, ונמצא רע, אם בשכר ראהו, חייב לשלם אף על פי שהוא בקי ואינו צריך להתלמד". וכן כל בעל מקצוע בשכר אם נותן יעוץ שגורם נזק חייב לשלם על הייעוץ שנתן, וכן במקרה שלך בונה האתרים קיבל כסף עבור בניית האתר והייעוץ הנלווה ולכן כל נזק שנגרם לך כתוצאה מהייעוץ שלו הוא חייב לשלם. וכאן יותר יש לחייבו שהרי הוא גורם ישיר שלא נהנתה משכירות השרת שהרי הוא היה צריך לספק את האתר ולא סיפק . ד. מה שטענת שאילו לא היית תובע אותו הוא לא היה תובע אותך את דמי שכירות השרת אינה טענה שיכול הוא לתבוע מתי שהוא רוצה ולא מחל לך מעולם (עיין רא"ש ב"ק פרק ג' סימן ט"ו שאדם תבע רק תביעה אחת ואחר זמן תבע עוד תביע כותב הרא"ש "דשכיחא הוא שיש לאדם כמה תביעות על חבירו ואין רוצה לתובעם בפעם אחת ותובע אחת מהן ומשום הכי לא מחל על שאר התביעות" וכ"ש אם לא תבע כלל שלא מחל על תבעתו.) בברכה הרב אברהם זרביב