במחילה מכבוד הרב, שאלתי את השאלה אולם לא הבנתי את התשובה. אבל האם כוונתו היא שמותר לצאת ממניין מצומצם בבוקר, כשהזמן דוחק והחזן מאריך ומסלסל, אם כשהחזן הגיע ל"ובא לציון"? (מספיקה לי תשובה של "כן" או "לא").

כן, אם נאלץ יכול לצאת אחרי קדושת ובא לציון, והחזן יוכל לומר קדיש תתקבל כי בשמונה עשרה היה מנין, ונגררים אחרי התחלת התפילה, אבל שאר קדישים, קדיש יתום וקדיש דרבנן לא יאמרו בלי מנין. אך יצא רק מי שממש נאלץ, כגון: שיש לו אוטובוס שיוצא או יאחר לעבודה וכדומה, אבל לכתחילה מוזכר שלא לצאת לפני סוף התפילה.