הייתה לי ציצית תכלת שהבגד התבלה ורציתי להעביר את הציציות לבגד חדש. הבאתי לחנות ושילמתי על בגד חדש ועל הורדת הציציות ועל הקשירה. כשחזרתי אל החנות הסתבר שפתיל התכלת נקרע למוכר תוך כדי הקשירה. האם האחריות לפתיל היא עלי או עליו (כידוע הפתיל יקר)? נתון נוסף הוא, שמי שהיה בחנות זה הבן של המוכר והוא טען באזני שבאמת אביו לא יודע לקשור קשירה כזו (אבל יודע קשירות אחרות) ושטוב שנקרע וילמד לקח לא לקחת עבודות שלא יודע לעשות.

השולחן ערוך (בחושן משפט סימן ש"ו) פוסק: המוליך חטים לטחון, ולא לתתן, ועשאן סובין או מורסן; נתן קמח לנחתום ועשאו פת נפולין; בהמה לטבח, וניבלה; בשכר, חייבים לשלם דמיהם. ואם שחט בחנם, אם היה טבח מומחה, פטור; ואם אינו מומחה, חייב. א"כ, בנידון שבפנינו שבעל החנות מקבל תשלום עבור הקשירה, חייב לשלם. אומנם יתכן והחוטים היו כבר בלויים באופן שלא היו יכולים לעמוד בקשירה נוספת, או אז יהיה הדין שהקושר אנוס ופטור. יש להוסיף, שגם אם הקשירה היתה בחינם, עליו להוכיח שהוא מומחה לתחום בכדי שיהיה פטור, וכדברי השולחן ערוך בהמשך: טבח שעושה בחינם וניבל, וכן שולחני שאמר: יפה, ונמצא רע, וכן כל כיוצא בזה, עליהם להביא ראיה שהם מומחים, ואם לא הביאו ראיה, משלמין. הרב חננאל פאטשינו