בס"ד שלום לרב. קשה לי,איני מצליח להבין מדוע עליי לקיים מצוות. אני בן 20,אחרי שנה וקצת בישיבה שבמהלכה חקרתי רבות את הנושא הן בספרים והן בחשיבה מרובה,וכעת אני משרת ביחידה מובחרת בצבא,כך שאין לי זמן ללמוד ולהקדיש יותר מדי מחשבה לנושא ואני פשוט לא מצליח לקיים מצוות. הדבר היחידי שמחזיק אותי זה השכר ועונש,אני אומר לעצמי כל העת שאם אחטא-אחטוף,למרות שאני יודע שאין זה לחטוף במובן הפשוט,זה מה שמחזיק אותי. אני מבין שהיהדות היא דרך החיים הנכונה רק במידה שיש עולה"ב,אך אם לא-נכון שהחיים מאושרים יותר אם חיים אותם ע"פ היהדות,אך ודאי שאין צורך בכל הדקדוקים,וודאי שגם הייתי מרמה אין סוף מבלי שאחרים רואים. או במילים אחרות,אני לא מבין למה לעשות טוב אם לא שאקבל בתמורה משהו. אני כן רוצה לעשות טוב באינסטינקט,אך בשכלי איני מבין,מה יצא לי מזה? כלום!,ולכן הדבר היחידי שמחזיק אותי זה השכר ועונש. בנוסף,אני יודע שאדם צריך להגיע למצב שהוא רוצה לעשות את הטוב כי הוא טוב,ושוב, איני מבין? למה שמישהו יעשה משהו מבלי לקבל תמורה?מה יצא לי מזה? קשה לי לראות את עצמי מגיע למצב כזה,כי זה נוגד לי את השכל. רק להבהיר-אני כן רוצה לעשות טוב לאחרים,וכשאני רואה אנשים שקשה להם,ישר אני עוזר,ולכן אני רוצה לעשות זאת מתוך הבנה אמיתית של מה שאני עושה. מקווה לתשובה בהירה ומפורטת. רוב תודות.

שלום רב: ניכר שיש בך מוסר כליות ונטייה טבעית לעשיית טוב. אתה לא יודע כיצד לפענח את המציאות הזו. הייתי אומר שהתעלומה של החיים מה התכלית ובשביל מה כל הבריאה, היא תעלומה עמוקה. העמדה שהאמונה מביאה בפנינו שהחיים יש להם ערך עצמי. יש מציאות של חיים שהיא נטועה בכל אדם. אנו רואים שבני אנוש רוצים לחיות ולא מתאבדים. מצב של התאבדות ואי רצון לחיים מוגדר גם בחברה הכללית כמצב של מחלה וסטייה מהדב של החיים שאנו רוצים בהם. הרצון לחיים היא משום שיש טוב שגנוז בעצם החיים. כל השאלה היא כיצד זוכים ומתחברים לטוב הגדול ביותר שיכול להיות בהועת החיים שלנו. כאן נכנס היחס לעצמך והיחס אל מה שבמבט ראשון נראה חוץ ממך. אדם שנולד לעולם חווה את חוויות החיים שלו בדברים שקשורים אל עצמו. בתחילה זה קשור מאד רק לגוף ולחושים. אולם חלק מהתבגרות האדם שהאדם מקבל עוד כוחות חיים שבהם יש לו בחירה חופשית מה לעשות איתם וכיצד לקחת אותם למקום שיתנו לו הכי הרבה חיים. כאן האמונה מציעה שהחיים שישארו רק כחיים שהאדם יחווה רק את עצמו וחושיו הם חיים קטנים ונמוכים. חיים שלא טומנות בתוכם הרבה עוצמות חיים. ככל שאדם ידע לצאת מהחוויה החושית שלו שמחברת אותו רק לאישיות הגופנית שלו וימצא חיבור לכוחות גדולים שיש בתוכו הוא יגע יותר בחיים. לשם כך אנו עוברים מסלול ארוך שבו אנו כל הזמן הוכלי ומתקדמים. נכון שהאמונה טוענת שכל עוד שאנו במצב הצבירה בעולם הזה שהוא עולם גופני וחושי אנו מוגבלים ביכולות החיים שלנו. האמונה מאמינה בעולם הבא בו או נהיה במערכת יחסים אחרת בין הגוף לנשמה שם אנו נמצא מקורות חיים גדולים וכלליים יותר. אולם הדרך להתחבר למקורות חיים אלו זה רק דרך ההתקדמות שלנו בעולם הזה לכיוון העולם הבא. מה הכוונה כיוון העולם הבא זה הכרה בכך שעיקר עוצמות חיינו לא נמצאות בגוף שלנו אלא בכוחות החיים הכלליים יותר שבנו. זאת אנו עושים מתוך התחברות לקב"ה שהוא הכוח הכללי ביותר שיש שממנו מקור כל החיים. הקב"ה התגלה אלינו וגילה לנו את הדרך והתורה שיכוה לקדם אותנו בכיוון. אם כן מחד אנו מדברים על שכר. אולם שכר לא במובן הילדותי של עשית רע תקבל עונש. אלא במובן העמוק יותק. עשית התאמצת אז התחברת ואתה שייך. לא עשית - חסמת את היכולת שלך להחשף למקורות החיים הגדולים יותר. זו המשמעות העמוקה של הבחירה שלנו. נכון כפי שאמרת התורה היא מתייחסת גם להמון ציווים מעשיים והוראות מפורטות שהם חלק מן הדרך למצוא את החיבור למקורות החיים שלנו. אולם המעשים חשיבותם הם משום שהם מובלים אותנו בדרך למשא הארוך אל המקורות הגדולי של החיים. המעשים הם חשובים משום שהם נושאים על כתפיהם את החיבור גם לרעיונות ולנשמה של הדברים. אנו לא מתנים את העשייה שלנו בכך שאנו מבינים כל דבר. אולם ככל שאדם מעמיק ולומד בעיקר אמונה הוא יוכל יותר להבין ולחבר בין המצוות המעשיות שהם הגוף של הנשמה הישראלית שלנו. כל טוב