שאל את הרב

  • הלכה
  • שאלות כלליות

לתת מתנה למת

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

כ תמוז תש"ע
שאלה
יש לי חבר חב"ד והתעורר בינינו ויכוח. הוא שלח לי סיפור במייל על מישהי שקיבלה על עצמה איזה הנהגה טובה והיא כותבת שם שהיא עשתה זאת לכבוד יום הולדתו של הרבי. בסוף המכתב שלה היא כתבה : "זה מתנה בשבילך רבי". זה עורר אצלי תחושה שזאת עבודה זרה ובגלל שזאת רק תחושה רציתי לבקש בירור ואם אפשר עם מקורות על מנת שאוכל להסביר לחבר שלי גם כן. 1) האם מותר "לעשות מתנה למתים" (אני לא יודע איך אפשר אבל בכלל אבל נניח ..!) ? האם זאת לא הקרבה למת? 2) האם כשעושים מצווה (לימוד תורה, למשל) לעילוי נשמתו של משהו, הזכות עוברת בעלות אל המת ואין למקיים המצווה שום שכר או שמה המעשה הטוב שלי מסייע להעלאת נשמתו אבל הזכות היא שלי ורק שלי? 3) מה המשמעות באגדות חז"ל שרב אחד נתן את חלקו בעולם הבא למשהו אחר? האם אפשר להעביר זכויות?
תשובה
הנושא שאתה מעלה כבר עלה בזמן הגאונים. מובא במהר"ם אלשקר ס' ק"א בשם רב האי גאון ששלל את האפשרות למכור או לתת במתנה מצוות או זכויות. שם בתשובה הוא מתבטא בלשון חריפה על כך שאלו דברי הבל. וכך לשון התשובה (שו"ת מהר"ם אלשקר סימן קא): עוד שאלת אם יש ממש באותן שמוכרין זכיותיהן זה לזה אם זכה הקונה או הפסיד המוכר ואם פעולה זו יש לה עיקר. תשובה: לא מצאתי מקום לדבר זה כי אם בתשובת שאלה לרבינו האי גאון ז"ל וראיתי להעתיק אותה לך ומשם תבין עקרן של דברים שאלוהו ז"ל מי שהוא נוהג להתענות שני וחמישי ובסוף אותו הזמן אמר קבול שכר התענית הזה יהיה לפלוני מתנה וכן אם יאמר מכרתי תענית זו השנה בכך וכך לפלוני וקנו קנין על זה היש מזה כלו הנאה לאותו שניתן לו כלום וכן מי שנתן לאדם זהב על מנת שיקרא התורה ותהיה זכות הקריאה לו וכו' תשובה כך ראינו כי דברים אלו דברי הבל שאין לסמוך עליהן ואיך יעלה על לב כי שכרו של זה של מעשים טובים שעשה זה לזה והלא הכתוב אומר צדקת הצדיק עליו תהיה וכן אמר ורשעת הרשע עליו תהיה כשם שאין אדם נתפס בעון זולתו כך אין אדם זוכה בזכות זולתו היחשוב כי מתן שכר של מצות דבר שישאהו אדם בחיקו וילך כדי שיתן זה מתן שכרו לזה אלו ידעו מה הוא השכר לא היה זה נותנו לזה ולא זה מקבלו מזה וכן הוא מתן שכר כבוד ויקר שנותנים לו לצדיק על מעשיו הטובים וכתות כתות הם שהן מקבילות פני שכינה ומקלסין לפניהם שבח ואומרים לו לצדיק עלה למדרגתך ועמוד במחיצתך אתה הוא שכבשת יצרך ונשאת משא המצות ולא נטית להנאה מצוייה אלא עזבת את תאותך וסבלת עול יוצרך וסגפת עצמך ביראתך עתה בא וקבל שכרך ותהנה מזיו השכינה כמו שאמרו חכמים מרגלא בפומיה דרב העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ולא רביה ולא משא ולא מתן ולא קנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והם נהנין מזיו השכינה וכל אחד ואחד מעלתו לפי מעשיו כמו שכתוב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו' ומה תלמוד לומר בין עובד אלהים לאשר לא עבדו אלא כל אחד ואחד לפי עבודתו מתן שכרו וכן אמרו חכמים אמר ליה בר הה"א להלל היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו אשר לא עבדו אמר ליה עובד אלקים ואשר לא עבדו תרויהו צדיקי נינהו אלא אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה ואחד אמר ליה ומשום חדא זימנא יתירא קרי בה לא עבדו. אמר ליה צא ולמד משוק של חמרים עשרה פרסי בזוזי תריסר פרסי בתרי זוזי. וזה השוטה שמכר תעניתו אכלה כלבא לשירותיה מה שכר יש לו לפני השם ית' וכבר נטל דמים זה לא ליי' ישב בתענית אלא סגף עצמו ונפשו באותן הדמים והוא קרוב לקבל פורענות מלקבל שכר כי עשה שם שמים פלסתר וכקרדום לאכול בה לחם. אבל ודאי מי שנותן שכר למלמד ללמד מה שהן צריכין ומלמדין יש לו שכר גדול בכך והמלמד עצמו פעמים יש לו שכר פעמים אין לו שכר וכן מי שמאכיל עני או חכם לברכו יש לו שכר על כך ויש לו הנאה בכך כברכת אותו עני או אותו חכם וכן המסעד מקיימי מצות כדי שיוכלו לקיים יש לו שכר על כך ולהם וביותר מי שעוזר עסוקין בתורה ובמצות להפנות לבותם לעסוק בה יש לו שכר והשכר שיש לו על פעלתו הוא. ומי שמשיא עצמו לקנות שכר חבירו בדמים או במתנה לבוז הוא ולעג וכל הון יקר וחמודות אין אדם קונה בו שכר חבירו וכן כתוב אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו ואמרו חכמים מאי בוז יבוזו לו אמר עולא לא כשמעון אחי עזריה ולא כיוחנן דבי נשיאה אלא כהלל ושבנא דכי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחי הוו מר עבד פרקמטי' ומר עסק בתורה אמר ליה פלוג דאיפלוג יצאת בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז ובוזו לו עכ"ל. וכל דבריו דברי קבלה הן ואין להוסיף ולא לגרוע. ושלום כנפש אביך. משה ן' אל אשקר. נר"ו: אולם בניגוד לדברים האלו של התשובה יש את דברי רבינו ירוחם שהובאו ברמ"א בסוף יורה דעה בס' רמ"ו, שמשמע שניתן לתת את שכר המצוות שאדם עומד לעשות. מעבר לכך ידועים הרבה סיפורים על גדולים שמהם נראה שיש מושג של נתנית זכויות. כך מובא בס' רוח החיים פרק א' משנה א' סיפור על הט"ז שנתן את הלימוד תורה שיעלה לרפואת ילד של אישה אלמנה ומיד נתרפא הילד. וכן מובא עוד סיפורים רבים. יש סיפור על הגר"א שנתן את שכר נטילת האתרוג שלו לסוחר שסיפק את האתרוג. ועוד סיפורים רבים. כך גם מצאנו בזהר בפ' לך לך סיפור על נתינת זכות המצוות. והמנחת יצחק בח"ו דן בענין וטען שבאמת יש מחלוקת ביניהם. אולם בס' אמרי בינה באר שאין מחלוקת ויש לכל מצווה סוגים שונים של שכר. יש שכר שניתן להעביר את הזכויות שלו לאחר אולם יש שכר שהוא עצמי לאדם. הזיכוך שהמצווה מזככת את האדם הינו דבר שאין יכולת להעביר אותו, ועל כך מדבר רב האי גאון. אולם הזכות ורצון להטיב עם האחר בצורה של זיכוי האחר דומה לתפלה. כמו שבתפלה הקב"ה שומע לנו כשאנו משתדלים בתפלה עבור חבירו משום שהקב"ה עושה רצון יראיו. כך גם בנוגע לזכויות של האדם שאדם רוצה לבטא את רצונו ומסירותו לחבירו בכך שעושה את המצווה עבור חבירו כדי שחבירו יוושע גם מועיל לזכות חבירו ולישועתו. גם כשאדם מעביר זכויותיו לחבירו, לרבים מן האחרונים לא נגרע זכותו של מי שעשה את המצווה. השכר הרוחני הוא כל כך אין סופי שהוא יכול לזכות גם את העושה וגם אחרים מבלי לגרוע בזכות העושה. זה בחינת נר לאחד נר למאה. כך מובא בספר דעת תורה לרבינו ירוחם ממיר בראשית עמ' כ"ה סיפור על רבי נפתלי מאמסטדרם. אולם כל זאת כפי שכתבת שייך רק בחיים. לאחר מיתה לכאורה לא שייך כלל ענין מכירה וכד'. לאחר מיתה יש ענין אחר. לא מדובר על מתנה במובן המשפטי והדיני. מדובר על כך שכל דבר שאנו עושים מכוח נשמת מי שנפטר זה מצטרף לזכויות של הנפטר. לא מדובר על נתינה ממש שבה לא נשארות זכויות למצוה אצל מי שנתן. מדובר על כך שכיון שזכר הנפטר מעורר את האדם למעשים טובים אנו רואים בו שותף לעשיית המעשה הטוב ולכן הדבר פועל לרומם את נשמתו בגנזי מרומים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il