סליחה על הטירחה,אך יש לי כמה שאלות: 1. האם סימן רלא בשו"ע (לעשות מעשיו לשם שמיים) הוא חובה לכל אחד ואחד או שהוא בגדר המלצה טובה לעובד ה’ באמת? (אשמח אם תתקבל תשובה חד משמעית וכן את המקורות, אם ישנם). 2. ידועה הסגולה מהשל"ה שלא ישכח האדם את שמו ליום הדין בעזרת הפסוק המתחיל ומסתיים באותיות של שמו. מדוע חשוב לי כל כך לזכור את שמי? 3. נאמר במסכת אבות שיש שבע מידות בחכם ואחת היא שמשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. מדוע רוב הפעמים בגמרא זה לא ניכר? (כלומר אומרים לדוגמא: יש שלושה אנשים שלא עשו ככה וככה והם פלוני, אלמוני וחבקוק. אלמוני שנאמר... חבקוק שנאמר... פלוני שנאמר... = כשמפרטים זה לא אותו הסדר שבראשונה).

א. כל הנכתב בשו"ע הוא בגדר הלכה שמחייבת ולא המלצות כי לשם כך נכתב, וכך גם נתקבל. ב. זכירת השם עניינה- הכרת הזהות האמיתית של האדם שהיא הסיבה שאליה נשלח לעולם מאת ד',ובזכות קיומה הוא קיים. ג. מה שנאמר על ראשון ראשון - הוא בקשר לתשובה על שאלות, כיון שלשואל יש חשיבות בסדר שאלותיו. אמנם במניין הדברים לפעמים יש חשיבות לגמרא להתחיל דווקא מן הסוף, וכבר דנו בזה גדולי הראשונים בשבת, נדרים, בבא בתרא ועוד.