אבי הלך אתמול לאירוע בר מצווה ולקח משם בקבוק בירה שחורה קטנה. היום הוא שתה מזה חצי ורצה שגם אני אשתה מזה. שאלתי אותו האם הרשו לו לקחת, והוא נשבע בי ואמר שהמלצר נתן לו, האם זה גזל ח"ו? אני מלאת חרטה על המעשה.

אשריך שאת נזהרת בגזל ושואלת כדי לברר את ההלכה. אין לך להצטער על ששתית מהבירה שלפי הרבה פוסקים, וכן פשוט לשיטת הרמ''א, האבא נהג כשורה כשלקח את הבירה וממלא היה גם מותר לך לשתות ממנו. הבהרה: אחר בירור יותר מעמיק של הנוהג של בעלי אולמות שמענו דעות שונות והרבה בעלי אולמות גורסים שהבקבוקים הנשארים הם שלהם, אבל יש מוחלים אם האורח לוקח עימו בקבוק לביתו ולכן למעשה כדאי להימנע מלקחת אמנם בדיעבד אפשר לסמוך על מחילה. מקורות והרחבה: עיין רמ''א אבן העזר כח,יז שמתיר לקדש אישה עם המנה שהאורח קיבל מהסעודה. עיין גר''א שם שמקורו מחולין צד. שדווקא אסור לתת לבנו ולבתו משום מעשה שהיה אך לאחר מותר ליתן וכן משמע מהב''ש שדווקא לבנו ולבתו אסור ולכן מותר. אע''פ שהט''ז כתב שם שהיא ספק מקודשת מכח הגמ' הנ''ל נראה שדווקא במציאגות המסוימת שמדובר שם בחולין שיש ספק אם יש לבעה''ב מספיק אוכל וע''י שיתן יגרום לבעה''ב בושה. עיין ט''ז או''ח קע,ט שאכן כתב שאם כל אחד מקבל חלקו או אם יש הרבה אוכל אין איסור מצד גמ' חולין.לכן נראה שבכהאי גוונא יסכים לרמ''א שמותר לתת מחלקו לאחר.וגם אין משמעות מהט''ז בריש סימן קסט שחולק על הרמ''א בזה שכתב שם שהאורחים מותרים לתת זל''ז מפני שאין בעה''ב מקפיד שכן דבריו שם מתייחסים לדברי הרמ''א שם שמותר לתת גם כאשר השמש שופך יין לכוס של בעה''ב שלא ייבהל וייסתכל מה נותנים זל''ז וכך יישפך יינו.ממימלא אסור לתת לאחר דווקא בכאי גוונא אך אין ללמוד מכאן איסור גורף לתת לאחר. גם אין סתירה לדברי הרמ''א מב''ח באו''ח קע שכתב שמותר לתת זל''ז שדבריו שם מוסבים על גמ' חולין כאשר יש חשש שאין מספיק אוכל ובעה''ב יתבייש ולכן אסור לתת לאחר אך אין משם ראיה לאסור במקרים אחרים. וגם אין ראיה מתשב''ץ ח''ג צה שקיים קידושין כשאורח אחד קידש בת של אורח אחר, שמעשה שהיה כך היה ואין להסיק משם שיאסור לתת לאחר. וכן ברשב''ש ג''כ אין ראיה שמדגיש שאיסור משום כיסופא על סמך הגמ' בחולין הנ''ל משמע כאשר אין חשש כיסופא אין איסור. וכן נראה להבין את היש''ש בחולין שם שאסר לתת לאחר שדבריו ג''כ מוסבים על הגמ' בחולין ולכן יסכים עם הרמ''א במקרים אחרים.ועיין פמ''ג או''ח ריש סימן קסט ושער הציון שם, י, שפסקו את דברי היש''ש הנ''ל ולא התייחסו כלל לרמ''א באבן העזר ונראה משם ראיה שלא ראו סתירה בין הפסיקות אלא שיש''ש התייחס למקרה של המעשה שהיה בחולין ואילו הרמ''א מיירי כשאין חשש כיסופא. אמנם עיין מגן גיבורים שדייק מדברי הרמ''א שמותר לקדש רק מהמנה המיוחדת שלו ולא מהאמצע מהצלחת המרכזית ולכן אפשר לטעון שהבירה לא היתה המנה הפרטית של האבא אבל נראה שזה נכון כאשר אוכלים על שולחן בעה''ב אך בסעודה שכל האוכל ניתן לכל האורחים נראה שהמגן גיבורים יסכים שכל מה שיש על השולחן שייך לכל האורחים שאכלו שם ולכן היה מותר לקחת את הבירה ובפרט שנראה שברוב הסעודות בעל השמחה לא לוקח את הבירות שנשארו ולכן אין לו קפידא כלל שהאורחים לא ייהנו מהנותר ואין לו ענין ליהנות את בעל האולם ממה שנשאר. ועיין ב''י יו''ד רמח שכתב שכל הדין שנאמר בחולין שם אין בו איסור גזל אף אם ייתן לבנו ובתו אלא גזירה בעלמא.ומשמע קצת שסובר שמותר לתת לאחר שהרי תירץ את הסתירה של המרדכי בין התוספתא בב''ק שמתיר לבן האוכל אצל אביו לתת לבן אוהבו לבין ברייתא בדרך ארץ שאוסרת לתת לבנו ולבתו ותירץ שמה שנאמר בברייתא הוא גזירה מכח מעשה של גמ' חולין ומשמע שאינו מחלק בין הנותן לאחר לבין אורח אחר שאם היה מחלק כך היה צריך לתרץ הסתירה באומרו שבנו שאני, שבנו מותר לתת ואחר אסור. מכך שלא תירץ כך משמע שאינו מחלק בין בנו לאחר כפסק הרמ''א. הרב ברוך פז