האם כהונתו של גבר נפגמת עקב נישואין עם "זונה" שלא סיפרה לו לפני החתונה על כך שקיימה יחסים עם גוי? האם מותר לו להמשיך לברך ברכת הכוהנים? האם מותר לכהן הזה להתחתן עם גיורת או עם חללה לאחר שגירש אותה?

שלום רב, בתמצות - במקרה זה עליך לדעת כלל חשוב – כהן כשר שבא על נשים שאסורות עליו מתוקף קדושת כהונתו (כגון גרושה, חללה וזונה) לא חילל את עצמו מכהונה, שרק את זרעו יכול הוא לחלל אך לא את עצמו (ונפסק הדבר בשולחן ערוך אבן העזר סימן ז' סעיף י"ג). ולכן בכל מקרה לא יהיה מצב בו כהן יהיה מותר באותן נשים מאיסורי כהונה. ולענין השאלה יש לדעת שאם הבעל הכהן מאמין לאשתו שבאמת היא קיימה יחסים עם גוי, ודברי אשתו אלה לא נובעים מתוך רצון שקרי שלה לצאת מתחת בעלה, על הבעל לפנות בהקדם האפשרי לבית הדין כדי להתגרש מאשתו. ולענין הנידון של ברכת הכהנים - כיון שנודע לך רק אחרי הנישואין על העובדה שאשתך אסורה לך, ההלכה היא שרק לאחר שתגרש את אשתך, ותגמור בליבך שלא לישא עוד שום אשה מאיסורי הכהונה, רק אז תהיה רשאי לחזור ולישא כפיך בברכת הכהנים (כך ע"פ ערוך השולחן לסימן קכ"ח באורח חיים, ועל פי מה שנמסר לנו בכולל בשם הרה"ג אברהם יצחק כלאב שליט"א). בברכה, הרב אברהם אחיה שוקרון בהרחבה (בענין נשיאת הכפים) – המשנה במסכת בכורות כה: כותבת כך "הנושא נשים בעבירה פסול עד שידיר הנייה ומטמא למתים פסול עד שיקבל עליו שלא יהיה מטמא למתים" ומבואר דכהן שנושא נשים בעבירה (כלומר הנשים האסורות לו) פסול מלעבוד במקדש את עבודת כהונתו, עד שידיר הנאה . נמצא שבמשנה זו ובגמרא שעליה אין שום התייחסות לגבי האפשרות של הכהן לישא כפים במקרה זה(ערוה"ש כתב (סעיף נז) דהסברא נותנת שלענין נשיאת כפיים חמור הדין בזמן הזה מאשר בזמן הבית, 'דבזמן הבית אולי היה די לקונסו שלא יעבוד בבהמ"ק אבל בזמה"ז אם לא נקנוס אותו בנשיאת כפים ובעליית ראשון לתורה במה נקנוס אותו וזה הלא ראינו ממשנה דבכורות דחכמים עשו שיקנסו אותו'. ) . וגם הרמב"ם והטור לא נחתו לדין זה. אולם הב"י בסימן קכ"ח (הלכות נשיאת כפיים) סעיף מ"א הביא דין זה והזכיר את המשנה ובתחילה כתב שלכאורה לענין נשיאת כפים יש לומר שכן יהיה רשאי לישא כפיו, אף שנשא אשה האסורה עליו בעבירה. אולם לאחר מכן הביא את דברי מהר"י אבוהב שכתב בהדיא דנראה לו דלדעת הכל כהן שנשא גרושה אין לו לישא את כפיו ואין לו לעלות בתורה שהרי בכל שעה עומד במרדו.כמו כן הביא הב"י את דברי הרשב"א בתשובה (ח"ז סי' כא) שאף הוסיף וכתב: "כהן שנשא גרושה אין נוהגים בו קדושה אפילו לקרות בתורה ראשון ואפילו גירשה או מתה פסול עד שידור הנאה על דעת רבים מהנשים שהוא אסור בהן כדאיתא בבכורות". ואחר שהציג את דברי הפוסקים הנ"ל, כתב: 'ולענין הלכה כיון דהפוסקים לא התירו בפירוש נקטינן כדברי מר שמואל והרשב"א שאסרו בפירוש' וכך פסק להלכה בשולחן ערוך שלו: "כהן שנשא גרושה, לא ישא כפיו ואין נוהגין בו קדושה אפילו לקרות בתורה ראשון; ואפילו גירשה או מתה, פסול עד שידור הנאה על דעת רבים, מהנשים שהוא אסור בהם". אם אנו חוזרים לענין שאלתנו, יש לדון דאולי המקרה דנן שונה משום שבשאלה לא מדובר שהכהן נשא אותה בעבירה תחילה (אם באמת כנים דברים) אלא בתמימות ובשגגה נשא אשה שחשב שהיא כשרה לו ולבסוף התברר לו (בהנחה שנאמנים עליו דבריה) שהיא אסורה עליו. לדין זה של 'שגגה' אין התייחסות בדברי המשנה והגמרא, ואדרבה מפשטות לשון המשנה משמע שדווקא אם 'נושא בעבירה', אבל אם נשא (בדיעבד) ובשגגה יהיה הדין שונה. כמו כן, נידון נוסף שניתן לדייקו מהמשנה הוא שדווקא אם אדם רגיל בעבירות אלו (נשיאת נשים אסורות, או הטמאות למת) אך אם עשה זאת באופן אקראי, כגון שפעם אחת בא על אשה האסורה עליו או אף אם נשא פעם אשה שכזו אולי בזה לא שייך דינא דמשנה. ובאמת לגבי הנידון האחרון כתב ערוה"ש שבאמת משמע מהמשנה (וכן דייק מהרמב"ם ולאפוקי משיטת השו"ע בזה) שדווקא אם רגיל באותן עבירות, אך אם עשה אותן פעם אחת מגרשה ודיו ואין צורך בהדרה על דעת רבים. אולם בביה"ל (ד"ה וטמא) כתב שאפילו בנשא אשה אחת שייך דין זה דהדרה על דעת רבים. ולגבי הנידון השני, אם יש חילוק בין שגגה למזיד. מצינו בדברי שו"ת הרא"ם (נ"ט) שהתייחס למקרה דומה בו כהן נשא חלוצה בשגגה, שלא ידע בעת הנישואין שהיא חלוצה. ושם פסק הרא"ם בהדיא את הדין כדין כל כהן שהכיר שהאשה אסורה עליו ונשאה שעליו לגרש האשה ולדור נדר על דעת רבים מכל הנשים האסורות עליו, ורק אז יוכל לישא כפיו. אולם מצינו בדברי שו"ת דובב מישרים שהביא גם את דברי ליקוטי שו"ת חת"ס יב, דשם מבואר בנידון זה שנשא הכהן בשגגה את האסורה עליו, שאולי כן יש לחלק הדבר בין שגגה למזיד, ותלו הדבר בחקירה האם עצם דין זה שאנו מונעים את הכהן הזה מלישא כפיו הוא מכוח קנס או מדינא דאורייתא. דלפי המג"א משמע שתוקף האיסור הוא מדין קנס שקונסים את הכהן, דמדאורייתא לא מצינו שום איסור בזה. ולפי הבנה זו יש לומר שגם במזיד הדבר אסור, ע"פ מאי דקיי"ל בגיטין נ"ג כר"י דקנסינן שוגג אטו מזיד הכא נמי נקנוס שוגג אטו מזיד. אולם בשיטת הרא"ם שהזכרנו לעיל חידש שברגע שכהן נושא אשה האסורה עליו הוא פסול מדאורייתא והוא נחשב כחלל מדאורייתא כל זמן שלא קיבל עליו לגרשה, ואם כן לפי הדברים האלו, כל שנשאה בשוגג לא חילל קדושתו ומותר לעבודה. ובאמת בשאלה שנשאלו הדובב מישרים והחת"ס דובר על אשה שמסרבת להתגרש מבעלה, והחת"ס הסתמך על ההיתר שהוציא מדברי הרא"ם (למרות שהרא"ם בעצמו לא הפיק מחידושו כיוון להתיר) לענין זה שהסתפק בדרישה מהבעל לדור הנאה ולהשליש את הגט אצל שליש (ולא הצריך לעיכובא שיגרשה ממש). ומכל מקום לענין ההלכה בנידוננו, כששאלנו את הרה"ג אברהם יצחק הלוי כלאב שליט"א הוא אמר לנו שנראה לו כדברי ערוה"ש דלעיל שאם נשא בפעם אחת אין להצריכו נדר על דעת רבים, אלא מספיק שיגרשה ויגמור בליבו שלא לישא עוד נשים כאלה האסורות עליו. ועוד הוסיף הרב שלדעתו ייתכן וגם השו"ע יסכים בדבר זה, דכל מה שהשו"ע דיבר הוא בגוונא דעבר במזיד ונשאה.