אני בחור בשיעור ה’ וממש קשה לי עם האמונה. אני נחשב בחור רציני, למדתי ספרים רבים שמעתי שיעורי אמונה מהיסודי ודווקא בגלל זה אני מרגיש בעיה. על כל דבר יש מחלוקת!!! למה שאני אסמוך על הכוזרי כשיש את הרמב"ם שחולק עליו? למה שאאמין לחסידות שיש בחירה חופשית רק ביחס אלינו כשיש כאלה שמסבירים שיש בחירה מוחלטת. על כל דבר יש אנשים גאונים שחלקו עליו. אז איך אוכל להכריע? איך אוכל לומר על מישהו שהוא צודק ולהאמין במה שאמר? אם כל הזמן אומרים לי ללכת לפי הרב קוק למרות שרבים חלקו עליו למה שלא אומר שכמו שכולם יכלו לטעות בציונות אז אולי כולם פלוס הרב קוק טועים בכלל בנושא אמיתות היהדות? אם כל הדור וגדולי הדור טועים בשיטת הלימוד כמו שאומר המהרל מפראג למה שלא אומר שכולם פלוס המהרל טעו ביחס לאמונה. פעם השתכנתי משיעורים של הרב אמנון יצחק ושיטות כמו הדילוגים בתורה וכאלה עד ששמעתי את הרב אבינר ועוד שמדברים נגד השיטות הנ"ל ואז השתכנתי ממנו עד ששמעתי את הרב שרקי שבהרבה דברים חולק עליו. אבל מתישהו התחלתי לחשוב אז למה שלא אאמין לנוצרים\אפיקורסים\בודהיסטים? הרי אף פעם לא באמת שמעתי אותם, רק דרך ספרים יהודיים. הרי על כל תשובה והסבר באמונה יש אפילו רבנים בתוך היהדות שיחלקו ויביאו הסבר אחר. אז שום דבר לא מוסכם, אין הוכחה אחת ליהדות שאין עליה חולק אפילו מתוך היהודת עצמה. אז למה שאני לא אלך לנסות דתות אחרות? איך אפשר לצוות על יהודי לעמוד בנסיונות ולהאמין כשאין לו שום דבר יציב ביד. אני ממש מבקש אם אפשר לענות באריכות בלי להשאיר חורים ובעיות. תודה רבה!

אדרבא דוקא המחלוקות בין החכמים מחזקות את האמונה. כי מהם אנו רואים שכל אחד מהחכמים בוחן את הדברים ואינו מקבל דעת אחרים בעינים עצומות. כל המחלוקות הם על פרטים. כולם מסכימים ביסודות האמונה. הנה יש מחלוקת בהלכות ק"ש עד כמה לקרוא ועד היכן הכוונה והאם מהתורה או מדרבנן אך כל החולקים מסכימים שיש מצות ק"ש. וכן בכל מצוה. אם כן ההסכמה הכללית והמחלוקות בפרטים דווקא מוכיחה את אמיתות התורה והאמונה.