אני בחור שלמד בישיבה (קטנה) עד לפני כחודש. עזבתי את הישיבה בגלל שאני לא כ"כ מצליח ללמוד (יש לי כאבי ראש וכד’). היום אני בבית ומשלים בגרויות. לצערי, בכמה חודשים האחרונים, דהינו מאז שאני פחות מצליח ללמוד, אני גם יורד בעבודת ה’ כמו קדושה ובעניין המצוות. ובכללי, הרגש שלי (דבקות התלהבות במצוות וכד’) מצטמצם. גם בתפילות אני כבר בקושי מצליח להתפלל ואני ממש מרגיש רחוק מהקב"ה. ולכן אני תמיד שואל את עצמי מה מי שלא לומד תורה לא קשור לה בכלל? וגם אני שואל את עצמי למה ה’ נותן לי את זה הרי אני ממש רוצה ללמוד במיוחד אחרי שאני רואה את העולם הזה שהכל הבל? ועוד שהרבה פעמים אני שואל את עצמי אולי אני עובד על עצמי ואז אני נכנס לעצבות,זה נכון לשאול את זה? וגם אם יש לרב המלצה בשבילי מה כן כדאי לי לעשות (בשנה הבא ואפ’ עכשיו) אני קצת מתלבט אולי ללכת לישיבה (גבוהה למרות שאני יהיה רק שמינסט) שפחות לומדים בה או ללכת לבנות את א"י מאחזים וכו’. וגם אני ישמח אם הרב מכיר את התופעה כמו שיש לי.ומה מי שעבר את זה עשה-האם חוזרים לישיבה אח"כ וכו’. תודה רבה ממש!!!

מהניסיון שלי יש מקרים שונים. אולם המקרה השכיח וצורת הטיפול השכיחה היא לבנות סדר יום בו יש קצת לימוד וקצת דברם מעשיים. לכן העצה היא לחפש מקום שיש בו שילוב של לימוד ועבודה.