1. כידוע, אסור לענות סתם אמן ללא צורך ברכה או צורך לימוד (=אמן יתומה.). שמתי לב שהרבה ממשפחתי ומן הסובבים אותי לא מקפידים כל כך על ברכה ראשונה. ברור לי שהם לא יאהבו אם אני כל הזמן אעיר להם ואוכיח אותם, אך האם מותר לענות אמן סתם כך לאחר שהאדם התחיל לאכול בלי לברך ואני רוצה כהצגה כאילו חשבתי שהוא ברך, וזה כדי להזכיר לו שיש לברך בלי להעיר לו? 2. כמו כן אשמח אם הרב יסביר על כל ה"רציחות" של הרבנים- "נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות" והסיפור של ר’ יוחנן שחלשה דעתו בגלל שחשב שרב כהנא צוחק עליו,ולכן מת רב כהנא (נדמה לי בבבא מציעא), ובתענית- ר’ יוסי דמן יוקרת שהרג את בנו ובתו (התפלל עליהם שימותו וכו’).

1. אינני חושב שחז"ל התכוונו שאסור להגיד סתם את המילה אמן. מה שהם אסרו זה להגיד אמן על ברכה לאחר שעבר זמן או אמן על ברכה שאינה צריכה. 2. מדובר בדברי אגדה עמוקים, אינני חושב שצריך להבין אותם כפשוטם. לדוגמא, כשכתוב נתן עיניו בו ונעשה גל עצמות הכוונה היא שמרוב רוממת הנשמה שלו הוא רוקן את הנשמה של השני מכל תוכן. לא שבפועל אותו אדם מת אלא שהוא רוקן את החיות שלו על ידי שראה שאין בו לחלוחית של קדושה בנשמה.