א. אבא שלי הי"ו יושב שבעה על אמו שנפטרה בשיבה טובה. הוא זכה לסעוד אותה במסירות רבה במשך שנים ועכשיו כשהיא נפטרה הוא אמר לי שהוא דואג שהזכות של הטיפול המסור בה הגנה עליו כל השנים, ועכשיו לו תהיה לו את ההגנה הזו יותר. ורציתי לשאול, מה אבי הי"ו יכול לעשות כדי שהזכות של הטיפול באמו ז"ל תימשך עליו? ב. יש לאבא שלי ולאחים שלו צער מכך שהם לא זכו להיות ליד אמם בשעת פטירתה. ושמעתי מהרבה אנשים שמספרים שההורה, בשעת פטירתו "דאג" לכך שהבנים לא יהיו לידו, ולפעמים הבן היה צמוד להורה כל הזמן וברגע שיצא לכמה רגעים, ההורה נפטר. האם יש לדבר זה איזה מקור, שההורה "בכוונה" לא רוצה שהילדים יהיו לידו בשעת הפטירה, אולי כדי לא לצער אותם? תודה רבה ותזכו למצוות רבות

הזכויות שאנו זוכים להם בחיים, אם הם זכויות שנוגעות לערכים מוחלטים ולדברים שלא תלויים בזמן ובמקום הם נשארים כזכויות נצחיות. הזכויות האלו עומדות לאביך לא רק בעולם הזה אלא גם בעולם הבא. הזכות של מצוות כיבוד אב ואם מוזכרת מפורש בתורה. הזכות הזו יכולה להימשך גם מכוח מה שעשה בעבר, גם מכוח ההווה. יש מצוות כיבוד אב ואם גם אחר פטירתם. המצווה נעשית בכך שמזכירים אותם בכבוד ומכבדים את שמם. גם כל המצוות והחיובים שעושים לעילוי נשמת הנפטר הם חלק ממצוות כבוד אב ואם, כגון, ישיבת השבעה, וכגון, אמירת קדיש במשך השנה וביום הזיכרון שלהם. בודאי שגם ההליכה בדרכם ועשיית מצוות כהמשך לדרכם כלולה במצוות כיבוד אב ואם. בנוגע לאי שהיית הצאצאים בעת הפטירה, לא ידוע לי מקור על כך. מבחינה הלכתית זהו הזמן העיקרי לקרוע על הפטירה. יש ענין להיות בשעת סילוק הנשמה ולומר איתה שמע ישראל וכ'. אולם גם אני שמעתי על הרבה מקרים שצאצאים היו ימים רבים ליד מיטת הוריהם ודוקא ברגעים שלא היו שם נסתלקה הנשמה. אשמח אם תשאלי עוד מישהו שבקי יותר ואולי ימצא מקור לכך.