האם יש בעייתיות במכירה פומבית של מצוות בשבת וחג כפי שרוב בתי הכנסת נוהגים? (אשמח לציון דעות שונות ומקורות). האם זה נחשב מסחר בשבת? האם עדיף להימנע מכך? כמו כן, יוצא שרק בעל ממון רב יכול לזכות במצווה ולאנשים מעוטי יכולת אין סיכוי לקבל מצווה זו. מה גם שאנשים מעוטי יכולת מרגישים נבוכים ואף בושה שאינם קונים.

בגמ' במסכת כתובות (ח.) דרשו חז"ל "ממצוא חפציך" - חפציך אסורים אבל חצפי שמים מותרים. ומטעם זה התירו לפסוק צדקה לעניים בשבת ולחשב חשבונות של מצוה וכדו', ומטעם זה נראה שמותר למכור את העליות לס"ת בשבת כיון שכל ההכנסות הולכים לדברים שבקדושה ולצורך בית הכנסת וקיומו. ועיין בשו"ת יחוה דעת למרן הרב עובדיה יוסף שליט"א ח"ה (סי' כ"ה) שהרחיב בזה. ומ"מ טוב יעשו בתי כנסת, שהגבאי לא ימכור את כל העליות אלא חלק מהעליות יעלה לפי שיקול דעתו ואז יוכל להעלות לס"ת גם את אלה שאין ידם משגת לקנות, ובייחוד בבתי כנסיות שמגיעים לסכומים גדולים.