בהנחה שכל היהדות היא אותנטית ומקורה באמת בכח עליון ואין סופי ששולט על כל הנעשה פה, למה לי לקיים מה שהוא אומר? אם "עשה האמת מפני שהיא אמת", אני לא מבין כלל משפט זה. למה לי לקיים משהו רק בגלל שהוא אמיתי? אם אני לא אוהב אותו, אז מה יעזור לי שהוא אמת? ואם בגלל שזה טוב לי, אז היכן נכנס הביטוי "לשמה"? בשום סיטואציה זה לא יקרה, כי גם אם אעשה זאת כי זה מקרב אותי לבורא, אני עושה את זה מתוך אינטרס להצטרף אליו. אשמח לתשובה מפורטת כמה שניתן ואם אפשר להפנות למקור שמרחיב הרבה כי אני מתכוון לעיין בנושא זה לעומק, והתשובה שתגיע בעז"ה היא הספתח לכך. רוב תודות.

האמונה מתבוננת על המציאות של האדם בתובנה שיש עומקים בחיים שלנו שאינם גלויים לנו ללא עבודה ואמונה גדולה. האדם נולד לעולם הזה וניתנת בו נפש בהמית חומרית. בתחילה לאדם אין דעת וחכמה. האדם מקבל את החיים החומריים כשהם הולכים ומתפתחים ללא המאמץ האנושי שלו, העיקר שאדם לא יפריע לבריאות גופו. לעומת זאת יש באדם נשמה מן העליונים, יש באדם צד רוחני ומופשט שהוא לא נמצא באדם בפועל אלא הוא נתון בנו ככוח שבידנו להפתח אליו או לחילופין להישאר סתום כלפיו. כל חיינו זה לנסות לחשוף את העומק הכללי האולוקי שיש בתוך נשמתינו פנימה. הדרך לגלות את מה שיש בתוכנו זה על ידי מאמץ גדול. עבודה זו המנוע שלה הוא קודם כל האמת. האמת מבקשת מכל אדם להעדיף את החיים הנצחיים על השקר החולף של העולם הזה. האמת דורשת לראות את הנולד. להבין שהדברים אינם נמדדים לפי אמת הבנין המקומית ולפי מה שנוח באותו רגע. אמת הבנין היא התאמה לאמת נצחית. אם כן העבודה היא בודאי גם מביאה טוב לאדם אולם המנוע לעשיתה היא האמת שבה, החיבור לאור האין סופי שבמציאות.