באחד השו"תים באתר ענה הרב לסטודנט ששאל אותו אודות העומס הקיים אצלו ביחס שבין משפחה-לימוד תורה-לימודים אקדמאים, ש: "שלום הבית בראש. העיקר הוא היחס, אין צורך להקדיש לכך את מירב הזמן, יש גם שבתות. רצוי מאוד שתרבו בשבתות בביתכם ופחות באירוח אצל ההורים..." 1) רציתי לשאול מה הכוונה שהעיקר הוא היחס? אם אין כ"כ זמן לדבר ולשמוע חוויות מהיום שעבר, לסייע בהתלבטויות שעולות ולתכנן דברים בקשר לעתיד - אז כיצד נבנית הזוגיות? למה הרב מתכוון באומרו היחס? 2) האם נכון שבשנתו הראשונה לנישואין הבחור עוד לא יתחיל בלימודיו האקדמאים, מהסיבה הנ"ל של העומס? אחרת - אולי הוא עלול לצאת בינוני בכל התחומים דלעיל.

1.חובה להקדיש כל יום זמן איכות (כשהתקשורת החיצונית מנותקת) לבן הזוג. לשמוע על דברים שהיו לתכנן דברים שיהיו. בשבת יש להקדיש זמן רב יותר לבנית הזוגיות, לללמוד משהו משותף ולשוחח הרבה. 2. לדבריך, לא רק לימודים אסורים אלא בשנה הראשונה גם אין לעבוד עבודה תובענית וכד'. נכון שבשנה הראשונה יש להקדש יותר זמן לזוגיות אולם אין איסור ללמוד או לעבוד.