אל כבוד הרב שליט"א ישנם תיקונים בקריאת התורה הידועים רק למדקדקים, כמו למשל: טעות במילים "אוכלה מצידי" - שווא נח ב-כ’, שהכוונה אתה תאכל, לעומת "ואוכלה מציד בני" - שווא נע ב-כ’, שהכוונה אני אוכל. הציבור, ופעמים רבות גם הקורא, לא מבינים את ההבדל בין הטעות לתיקון. תיקון כזה עלול להיתפס כתיקון מיותר. א. האם גם במצבים כאלה חובה לחזור, ואם לא חזרו לא יצאו ידי חובה? ב. האם במקום בו הציבור לא סבלני, ועיכובים בקריאה עלולים לגרום למהומה, מותר להקל במצבים כאלה מפני השלום? ג. אם נפסוק לחומרא, שטעות כזו מעכבת, כיצד יש להתייחס לכך שבבתי כנסת רבים הקוראים אינם מדקדקים כל-כך, האם לא יצאו ידי חובה וברכותיהם לבטלה? אני מודה מאוד לכבוד הרב!

רק טעות המשנה את מובנה של המילה מעכבת.