מעשה שהיה בביתי, שהכנסנו לפני שבת לשקע שבקיר חוט מאריך ובתוכו הכנסנו חוט של תנור חימום. בשבת החלו לצאת ניצוצות במקום החיבור של חוט התנור לשקע של חוט המאריך, ופרצה שריפה קטנה (ממש להבה). אשתי חששה לפיקו"נ ונתקה את חוט המאריך מן התקע שבקיר. ואני מחשש לשריפה בבית הרמתי את החוט מאריך והוצאתי אותו מחוץ לחלון. הרוח נשבה בחוץ וליבתה את האש, אבל לאחר כ-10 דקות היא גברה על האש וכיבתה אותו. בשעת מעשה לא חשבתי שהרוח תכבה את האש, רק רציתי להרחיק את האש אל מחוץ לבית. יש לציין שהחדר בו היתה האש היה צפוף ברהיטים, ואשתי היולדת ותינוק הרך היו בבית. ועתה שאלתי: א. מצד איסור מוקצה- לכאורה זה עדיין נחשב כלי (כפי שכתוב שמותר ללבוש בגד שאחזה בו האש ע"מ שיתכבה מאליו). וא"כ הוי טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו (ע"מ שיהיה אפשר להשתמש בחדר). ב. מצד איסור הבערה- שלמפרע התברר לי שהיה לכאורה פס"ר דלא ניח"ל. האם זה נחשב מבעיר בליבתו הרוח? ג. מצד איסור מכבה-האם זה מוגדר כגרם כיבוי, כיון שלא נכבה מיד אלא רק לאחר הרבה זמן. ד. למעשה, האם צריך לתת לצדקה שיעור סעודה של 40 יום כמבואר ברמ"א סו"ס של"א? (הוצאות חודשיות שלנו לאוכל של 5 נפשות הוא 1800 ש"ח. האם נכון לפי"ז לשער כ800 ש"ח?) תודה רבה רבה, סליחה על האריכות,

בתנאים שפעלתם נראה לי שאינכם צריכים כפרה, עם זאת צדקה לא תזיק.