- משפחה, ציבור וחברה
- נגיעה
שאלה
שלום, אני נערה דתיה בת 13, אני גרה ביישוב שאיזור הצפון-היישוב נחשב לדתי, אבל לא נפרד לגמרי.
עד עכשיו לא שמרתי נגיעה, אבל שמרתי על גבולות, אני בתנועת בני עקיבא ובשבתות האחרונות העבירו לנו פעולה על שמירת נגיעה וכל העניין. בפעולות האלה הזכירו הרבה את העניין של כבוד-על זה שבנות שנוגעות בבנים, הם פחות מכבדים וגם על זה שזה עניין מאוד חלקלק ואפשר מהר לעבור את הגבולות אפילו בלי לשים לב. בשבת האחרונה העלו את הנושא ומאז החלטתי לשמור (אני לא כ"כ מצליחה כי אני כבר רגילה ולא כ"כ שמה לב לנגיעות קטנות), אבל אני מרגישה (ודיי יודעת) שכל ההחלטה הזאת לא הייתה מתוך רצון לעשות את מה שצריך אלא רק בגלל שאני רוצה שיכבדו אותי ושאני יראה (ויהיה) ילדה שמכבדת את עצמה-אני חושבת שחשוב שיהיה לי אכפת שיכבדו אותי אבל זה לא בא מהמקום הנכון ממש. כבר מאז כיתה ו’ בערך מסבירים לנו על הדברים האלה ועדיין לא הבנתי למה זה חשוב והכרחי. כשקרוב משפחה שלי שמע שאני לא שומרת נגיעה הוא לא כעס אלא אמר שזה מעשה טיפשי. גם את זה לא הבנתי. אני אשמח אם תוכלו להסביר לי, תודה.
תשובה
כפי שהסבירו לך יש בהתנהגות שיש בה מרחק נגיעה צד של כבוד. אולם לא זהו הטעם העיקרי. הטעם העיקרי הינו מצד הקדושה. הקב"ה נטע בנו נטייה מינית. הכוונה היא שהקב"ה יצר משיכה מאד חזקה בין המינים השונים. הבנים נמשכים לבנות והבנות נמשכות לבנים. כל מי שמתבגר מכיר זאת בתוך נפשו פנימה. בן שמדבר עם בת מרגיש אחרת מאשר דיבור עם בן. ההתנהגות שלנו במחיצת המין השני משתנה. המשיכה בין המינים הוא כוח חזק שסביבו נכתבו ספרים רבים רומנים רבים והמון מחיי האנושות סובב סביב ההתעסקות במשיכה הזאת. כאן אנו מגיעים לשאלה כיצד להתייחס למשיכה הזו שיש בין המינים. התורה מצווה עלינו לקדש את הנטייה הזאת. הקדושה משמעותה היא שלא להשתמש בכוח הזה בצורה סתמית אלא להשתמש בו במקום ובזמן הראוי ובצורה שהכוח ישמש לבניית משהו משעותי וגדול בעולם ולא להוציא את הכוח הזה בצורה סתמית וריקה מתוכן.
בתרבות המערבית אין ערכי קדושה. האמירה המרכזית היא תזרום עם כל מה שבא לך העיקר שלא תפגע באחרים ותתן גם לאחרים לזרום. לכן אם עושה לך משהו טוב אם הוא בא בזרימה אז על הכיפק. הדבר בעיקר נבחן בנושא של הקשר בין המינים. הקב"ה יצר את הכוח הזה שהוא מאד מושך ומאד מהנה להתעסק איתו. יש בכוח הזה המון חיות וחיוניות עד כדי כך שהיכולת להביא נשמה חדשה לעולם קשורה לקשר שנוצר בין איש ואישה. בעולם המערבי גונבים את המשיכה המינית לדברים סתמיים מקומיים וכפיים בלי להשתמש בהם עם משמעות. בעצם משתמשים בכוחות אלו כמו שבעלי חיים משתמשים בכוח הזה. כמו שאנו אוכלים כמו בעלי חיים כך אנו גם מתעסקים בקשר שבין איש ואישה כמו בעלי חיים בלי משמעות בלי תוכן עמוק יותר.
יש שלב שאדם רוצה להקים משפחה ואז הוא באמת ישתמש בכוח הזה בשביל מטרה חשובה. אבל מכיוון שהוא התרגל כבר שנים רבות לפני שהוא מתחתן להשתמש בכוח הזה גם סתם, זה ממשיך גם אחרי החתונה.
היהדות מציעה דרך אחרת. היהדות מציעה לשמור על הכוח הזה עד החתונה. לא להשתמש בכוח שנותן לנו להתרגש מהנוכחות של המין השני בשום דבר. להשתיק כמה שיותר את הכוח הזה. ואז כשמגיעים לזמן שרוצים להתחתן משממשים בכל העוצמות שנשמרו אצלנו בנושא זה רק בשביל הדבר הגדול המשמעותי בשביל קשר רציני ובונה.
איזה פעולות הם אלו שמעוררות את הקשר בין המינים השונים. כאן זה ענין של איכות. יש כאלו שרק כשהולכים לישון ביחד מרגישים קשר עם מי לידך. פחות מזה זה בכלל לא נחשב. אבל יש אנשים יותר עדינים ויותר אכותיים שאפילו נגיעה קטנה היא משמעותית והיא מעוררת רגש וחום אחד כלפי השני. יש מדרגות עוד יותר עליונות שאפילו מבט מעורר רגש וחום אחד כלפי השני. כאן נכנסת ההלכה לחנך אותנו. היא רוצה שנהפוך להיות אנשים אכותיים ועדיני נפש. העדינות שלנו באה לידי ביטוי שכל נגיעה בין המינים השונים היא נגיעה שצריכה לעורר קשר וחום. איסור נגיעה הוא בעצם האיסור להתרגל לנגוע סתם כמו בהמה בלי לשים לכך לב בלי לדעת, לנגוע עם רגש אנושי וחוויה פנימית. אנו נזהרים מסתם נגיעות כדי שכשנגיע לרגעים שבאמת נרצה לנגוע זה יהיה מאד משמעותי.
אדם שהתחתן ושומר נגיעה אזי כל פעם שהוא נוגע באישתו זה משמעותי זה מדבר אליו זה נוגע במקום פנימי. אולם אם הוא התרגל סתם לנגוע, אזי כל חייו יהיו הנגיעות שלו סתם ללא משמעות ובעצם ללא קדושה.