שלום רב! נראה שיש בכללי שני סוגי לימוד גמרא: 1. לימוד גמרא לעומק ובעיון רב ולהתיחס לכל פרט ופרט גם אם הוא לא ממש מעשי(שיטת הלימוד הליטאי). 2."אסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא" שמטרתו ללמוד את הדברים המעשיים יותר ולא להתעסק בנושאים שאינם כ"כ להלכה או שאינם נושאים עיקריים. ואני חושב ששתי השיטות הם חולקות בשאלה מה עדיף "הכמות או האיכות?" ושאלתי היא מה דעת הרב איזה שיטה עדיף ללמוד? (אני שיעור א’) 2. מה החשיבות של הלימוד לעומק או ללמוד דברים שאינם להלכה הרי השכל הישר אומר שקודם מחויבים לדעת מה לעשות , ולשם כך צריך ללמוד את הסוגיות היותר פרקטיות(עם השיטות העיקריות להלכה) .

הדבר הראשון שצריך תלמיד בשנה א' לקנות הוא אמונת חכמים ולהבין שרבותיו בודאי שקלו את השאלות הללו ומלמדים בדרך הטובה ביותר. התפקיד של לימוד העיון הוא להתרגל לא להיות שטחי וזה תנאי הכרחי לכל לימוד. אי אפשר ללמוד הלכה נכון ולהסיק מסקנות נכונות אם לא יודעים לשים לב להבדל בין שיטה לשיטה בין דעה לדעה. ויחד עם לימוד העיון, כמובן, יש להרחיב את הידיעות ועל כן השילוב של לימוד הבקיאות ועיון הם הדרך הנכונה. את ההלכות היום יומיות לומדים בעיקר מהחיים בישיבה. וזה הלימוד העיקרי של תלמידים מרבותיהם ועל זה אפשר להוסיף זמן מה של לימוד הלכה.